ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה לפי שלאחד מג' כוונות האדם משמש מטתו להריק המותר או למלאות תאותו או לתכלית בנים וזאת היא הטובה שבכולן לזה אמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך אפי' לזרע שהוא לבנים ונראה שמה שסמך לזה ומזרעך לא תתן להעביר למולך לומר אם נולדו לך בנים מאשת עמיתך אותו הזרע יבוא לעבוד למולך שאלו הבנים לא יהיו אלא מצד הטומאה ומצד השטן ויהיה מחלל את השם ולז"א וחללת את שם אלהיך וג"כ נאמר טומאה במולך למען טמא את מקדשי ולפי שהעובד מולך הוא לתכלית הצלחה אמר שלא יצליח ויהיה כשוכב עם זכר שלא יבוא משם הצלחה ובנים והוא כשוכב עם בהמה שאינה עושה פירות ולזה סמך לזה ואת זכר לא תשכב משכבי אשה ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה:
קריאה במקור
תולדות יצחק על התורה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Toledot Yitzchak, Warsaw 1877
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002063331/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 50acf6b2f25e4a7b617cf28bfa4a70f9fe841bf542d5f42cc200a8a6247c8992