חלקת מחוקק על איוב · פרק 20 · פסוק 10

בניו כו'. הנה בדברו על איוב מדבר שלא לנוכח כאשר עשה בלדד כמו שכתבנו להיותם דברים קשים בושים ממנו וידברו בו כמדברים על זולתו ואמר הנה בניו של איוב תחת היותם אוכלים למעדנים יום ולילה לא ישבותו ולעני ולגר ליתום ולאלמנה לא קראו מה שהיה להם לעשות הוא לתקן במה שירצו דלים וידיו של איוב תחת העלות עולות והניח אותם במכשול עונם היה ראוי תשבנה אונו והוא כי הנה הצדקה מעולה היא להאכיל לדל ולפייסו בדברים כמו שאז"ל הנותן לו מתברך בששה ברכות והמפייסו באחת עשרה אמר הנה הממון לאיוב היה ולא לבניו ואיך היו זוכים הבנים בתת מלחם אביהם לדלים הלא הוא כי יחלקו ביניהם הבנים ירצו דלים שיפייסום בדברים וידיו של איוב תשבנה אונו הוא ממונו שהוא און לו ולהמתיק הדבר אמר תשבנה להורות עיקר גדול בנותני צדקה הלא הוא בל יעלה על לבו שמשלו הוא נותן אך יאמר בלבו הנה גם הדל בן לאבינו שבשמים כמותי ולמה יאכילנו מטובו וירעיב נפש הדל אך אין זה כי אם שחלק שהיה ראוי לתת לדל נתן בידי בתוך ממוני למען אזכה ליתן לו על ידי שיחשב לי כנותן משלי והוא ינכו לו אשמותיו בדלותו והוא מפורש אצלנו במקומות אין מספר והיא מאמרם ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כו' נמצא כי בתת איש מלחמו לדל אינו כנותן משלו אלא כמשיב לו מה שבידו משלו וזה יכוין באמרו תשבנה אונו שמשיב אונו לדלים כי בממונו אונו של דל: