חלקת מחוקק על איוב · פרק 13 · פסוק 17

שמעו שמוע מלתי כו'. הנה רצה לערוך ויכוח לפניו יתברך בחקירה שכלית על פי שרשי חכמת האמת כדעת חז"ל נוגע אל ענין סוד הגלגול וסוד הבא מיבמה כי גם שלא הושרש בסוד הגלגול בפרט אל הנוגע אל עצמו להיות ודאי מגולגל ושהוא ממי שהיה ראוי אל יסוריו עד שבא אליהו והעמידו על האמת בעצם עכ"ז לא נעדר ממציאות החכמה לפחות לחוש אל מציאות הגלגול כי איש חכם גדול היה ולא יבצר ממנו לתת אל לבו אולי נפשו מטומאה בפעם אחרת כמאמרו למעלה תם אני לא אדע נפשי כו' ושעל כן בא לקבל תוכחות על עון הפעם ההיא אך היה קשה לו קושיא אחת או שתים בדבר ורצה לווכח עמו יתברך לאמר לו שאם ככה הוא עושה לו מה ישיב על תוכחתו אשר יקשה לו על הדבר כאשר יבא מפ' העלה נדף כו' והלאה והנה שלשת רעיו בטלה דעתם בחכמה זו כי נכרים המה ולא חלק להם בחכמת הגלגול או ענין הבא לעולם מסטרא דנוקבא או ענין היבום שידבר בו גם כן כאשר יבא בסייעתא דשמיא. על כן חש פן בדברו עמו יתברך יתנו אל לבם להשיב וליכנס בתוך דבריו והמה לו חכמו ישכילו זאת על כן טרם יענה הקדים ואמר אליהם שמעו שמוע מלתי שאדבר עמו יתברך לומר שמעו אך לא להשיב כי אם שמוע שמיעה לבדה בעלמא כי הלא אין לכם חיך לטעום הדבר ולא יהיה ויכוחי זה לכם כי אם כשומעים סיפור בעלמא בלי הבנה וזהו ואחותי באזניכם: