חלקת מחוקק על איוב · פרק 1 · פסוק 16

אש אלהים כו'. להורות לו כי אש אלהים היתה אמר ותבער בצאן ובנערים כו' לומר שני סימנים אחד שלא אחז בסבכי היער ומהם דבקה בצאן כי אם שמן השמים כפלה ותבער בצאן ובנערים. ב' שלא נגע בזולת צאן ונערים זולת איוב וגם שלא נמלט א' מהצאן ולא מהנערים כי אם ואמלטה רק אני לבדי. וראוי לשום לב מה היה לצאן שנשרפה מה שאין כן לבקר ואתונות וגמלים ואפשר על כי מהם היה מעלה עולות שכולם כליל על כן נשרפו כל השאר לרמוז לו כי כאשר אין שריפת אלו לרצון כן שריפת עולותיו שקדמו דכמות זה כן מות זה. עוד יתכן בשום לב למה לקו נעריו מה פשעם ומה חטאתם. ועוד למה קצתם בחרב וקצתם באש וקצתם בסקילה שהם בניו ונערים אשר אתם כי מאומרו א' מנעריו ואמלטה רק אני יורה כי כמוהו היו שם והוא לבדו נשאר ואם לא היה רק הוא לבדו למה נסקל כי לא חיה כי אם עד כלותו לדבר כמאמרם ז"ל ואפשר כי היו בנעריו חייבי מיתות נפרדות בניו והאוכלים ושותים עמו נדונו בסקילה כמשפט זולל וסובא והאחרים אשר היו חייבי שרפה לשמים כי דין חייבי מיתות לא בטלו נשרפו המקנה שאתם להשרף גם הם בכללם ואשר היו חייבי הרג נהרגו על יד שבא וכשדים כי היו חייבי סקילה שרפה והרג בתוכם כמדובר: