חלקת מחוקק על איוב · פרק 14 · פסוק 22

על כן היה ראוי כי לא ימותו בניו כי אם אך בשרו עליו יכאב ונפשו כו' ושיעור הכתובים הנה לאדם תתקפהו כו' משנה פניו ותשלחהו מן העולם ואחר שאם יכבדו בניו וכו' שלא ידע ולא ירגיש ולא רעתם היה ראוי כי אך בשרו בלבד עליו כו' על ידי המות אך לא את בניו שהם כל באי עולם או יאמר כי הלא משני חלקי האדם הגוף והנפש הנשמה לך היא המקבלת הרעה יותר מהגוף ולא עוד כי אם שהחומר בוכה על עצמו אך הנפש על זולתה והיא רעה כפולה וזה אמר אך בשרו כו' לומר אך בעוד שבשרו עליו שלא נתעכל הבשר הוא שיכאב לו אמנם נפשו כל הימים אשר היא עליו תאבל ובכלל הדבר הוא כי החומר על עצמו בוכה שחמד דברי עונות אך הנפש שהיא חלק אלוה ממעל בלתי חומדת לחטוא זולת אשר הוטמאה עליו תאבל כמתאבלת על מת באופן שבהסתר פניך הנפש אשר היא חלקך היא המצטערת יותר: