והטעם אל שניהם הוא כי הצדיקים הרואים בטוב הרשעים ישמחו באמרם כי לא נכחד כלומר מה שלא נכחד מהם הטוב שאמר והוא מלא בתיהם טוב הוא קימנו המקום אותנו ומקנה בנו בטחון וכשרון באמור אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו כו' והנקי הלועג גם הוא למו הוא באומרו ויתרם אכלה אש כי מהצרה שרואה בעצמו בהיותו נקי שהיא לגוף בעוה"ז ילמוד כי יתרם הוא נשמתם שהיא מותר האדם מן הבהמה תאכלנה אש גיהנם באמור אם לעושי רצונו כך לעוברי כו' שיהיה שרפה בגיהנם אל הנפש ולודאות הדבר אמר בלשון עבר ולא אמר תאכל אש:
קריאה במקור
חלקת מחוקק על איוב · פרק 22 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chelkat Mechokek, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001273118&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: bf23eb4fb8b66d28f9867159ca9b4deb53f051a98f8e65d6b7caea75ad2b185b