חלקת מחוקק על איוב · פרק 24 · פסוק 17

ועוד טענה אחרת להפליג בין נואף לגנב כי הן אמת כי יחדו בין נואף בין גנב בקר שיש אור למו צלמות מפני הרואין אך בגנב שאני דובר בו יש טעם כי יכיר הנגנב בלהות צלמות אחרי ראות את ביתו רוקן מכל טוב יכיר בלהות צלמות שעשו לו בחשך הלילה ועם כל זה שאפילו בעשותו בלילה יוכר לא ימיש מעשות הדבר בלילה שמא לא נודע מי גנב ולא חש אל ודאות עין של מעלה אך הנואף לא יכיר בעלה בלהות שנעשו בצלמות הלילה על כן אפשר לומר כי לא להיותו כופר בראיתו יתברך עושה בנשף כי אם מפני השלום בינו ובין בעל האשה שיהיה שלום בינו לבינה שעל ידי כן לא יכיר בלהות צלמות מה שאין כן הגנב כמדובר. או ידבר כל הפסוק על הגנב ואמר הנה כלל הענין כי זה כאשר הגנב בקר לו צלמות פן יודע כי הוא עשה כן הנגנב באופן כי יחדו גונב ונגנב בקר למו צלמות והנה הגנב כבר אמור אך בנגנב היאך הוא פירש ואמר כי יכיר כו' והוא כי בלילה לא הרגיש הנגנב עד בקר שיראה והנה נתרוקן ביתו כי אז אחר הלילה תשמע הזעקה וזהו כי יכיר בלהות צלמות כי יחדו גם לנגנב בקר לו צלמות כי יכיר אז בלהות שנעשו לו בצלמות הלילה ויחקור עד יגלה הדבר ולא יחמול ועם כל זה לא יחוש כי אם על שמכיר בבקר ולא אל מי שיכיר גם בלילה כי לילה כיום יאיר לפניו יתברך: