חלקת מחוקק על איוב · פרק 38 · פסוק 41

וכן מי יכין לעורב צידו כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק לבני עורב אשר יקראו כי בצאת בני עורב לעולם בלי נוצה הם לבנים ובראות אותם יולדיהם לבנים והם שחורים יניחום באמור כי לא בניהם המה ואז יקראו אל ה' כי אביהם ואמם עזבום אז מרירי פיהם בורא להם הוא יתברך רמשים די מאכלם ויזונו מהם. והנה לפי זה הל"ל פה מי יבין לבני עורב מאכלם ולא יאמר לעורב צידם ועוד אומרו יתעו לבלי אוכל מי הם שיתעו אם הוא אביהם ואמם למה תחלה הזכירם בלשון יחיד ועוד שלא יתעו לבלי אוכל כי אם על היותם לבנים ואם חוזר אל הילדים אין הם התועים כי אם יולדיהם ואדרבה יעשו בדעת שאל אל ישועו כי מושיע אין בלתו אך יאמר כי הנס הוא כפול כי מלבד מה שמכין מזון לבנים גם מצילם מלהיות אוכל לנפשם של יולדיהם כי הלא בראות העורב את בניו לבנים אם יחסר ממנו אוכל לנפשו ולדעתו אין אלה בניו הלא יאכלם אך מה עושה הוא יתברך מכין לעורב צידו ממקום אחר כאשר ילדיו אל אל ישועו כי הנה אין צריך לומר אביהם כי אם גם אמם אשר ישבה על ביציה עד צאתם לאויר העולם שהוא רחוק לתעות שאינן בניה עם כל זה שניהם יתעו בשביל חסרון אוכל ויאכלום על כן הוא יתברך מכין להם צידה לבל יאכלו את בניהם בחשבם כי המה לא להם וזהו החלו בלשון יחיד וצאתו בלשון רבים לכלול גם אמם כמדובר: