כלי יקר על בראשית · פרק 27 · פסוק 1

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. לא הזכיר לשון בא בימים לפי שלשון בא בימים משמע, שאור שכלו היה הולך וגובר כדרך זקני ת״ח שאור שכלם מוסיף והולך ביותר לעת זקנתם, וכאילו הם באים מן הלילות אל תוך הימים, כמבואר למעלה פרשת חיי שרה בפסוק ואברהם זקן בא בימים (כד א), ע״כ אמר כאן אצל יצחק שאפילו לעת זקנתו תכהין עין שכלו מראות בתחבולות עשו, שהרי טעה בו והיה סבור שהוא צדיק, כי לא הרגיש ברמאותו, ע״כ לא נאמר בא בימים, כי אדרבה הלך חשיכים ואין נוגה לראות במראות האמת בעניני הנהגת עשו בנו.

ואולי שעל זה פירש״י, ותכהין בעשנן של אלו, וכי ס״ד שיצחק ראה אותן מקטירים לע״ג ולא מיחה בם, כי אברהם היה מדקדק שלא להכניס ע״ג, ובודאי היה יצחק נזהר בע״ג כמותו, אלא ודאי שהיה יצחק סבור שהם מקטירים לשמים, ע״כ אמר מיד אחר ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו, שלא היה רוחם נוחה ממעשיהם כי אע״פ שאמרו שהם מקטרות לשמים מ״מ לא היה רוחם נוחה ממעשיהם, כי חשדום שמא הם מפגלים הקרבן ע״י איזו מחשבה זרה, ומ״ש מרת רוח קאי על רוח של יצחק ורבקה, או קאי על המקטירות כי אולי, ברוחם בקרבם הם ממרים, ומי יודע מה שבלבם, ע״כ אמר ותכהין עיניו מראות כי עיני שכלו לא ראו בתחבולתם ובתחבולות עשו בנו, זה״ש בעשנן של אלו ר״ל שהיה טועה בשכלו בעשנן של אלו.

ולפי פשוטו יש לתרץ, מה שאמר מראות שנראה מיותר אלא ודאי שלכך גרם לו הקב״ה כהוי עינים כדי שלא יראה כלותיו מקטירות לע״ג ולא יצטער על זה, זה״ש בעשנן של אלו בעבור עשנן שלא יראה בזה ויצטער ומה שפירש״י ד״א כדי שיטול יעקב הברכות לפי זה קאי מראות אשלמטה ור״ל שלכך כהו עיניו כדי שלא יראה מי עשו ומי יעקב ובסבה זו יטול יעקב הברכות, לכך נאמר מראות כדי שלא יראה ויכיר את בניו בטביעת עין.