כלי יקר על בראשית · פרק 31 · פסוק 42

לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי. אמר כי מן אברהם זקיני אע״פ שכבר מת ולא יראת ממנו, מ״מ אלהיו קיים לנצח, וממנו יראת פן ידרוש דמי מידך אם תעשה לי איזו רעה או תשלחני ריקם מכל עמלי אבל יצחק אבי שהוא עדיין חי יראת ממנו, כי פחד יצחק ר״ל שאתה פחדת ממנו כי הוא שר וגדול שמו בגוים, ממנו יראת לעשות לי רעה או לשלחני ריקם מכל וכל פן יתבע עלבוני מידך, ולולא שתים אלו אז ריקם שלחתני, וא״ת מאן יוכח שמא מיושר לבבך עשית כל זה ולא מיראה, על זה אמר ויוכח אמש, האמש יוכיח שכן הוא כדברי, שהרי אתה אמרת יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו', שמע מינה שמיראה נמנעת מלהרע ולא מאהבה.

ומה שאמר וישבע בפחד יצחק אביו. כתב מהרי״א שנשבע בעקידת יצחק כמו שנשבע במצוה, וכן כתב בתולדת יצחק ולפי דברינו נשבע במורא אביו כי זה היתה מצוה חביבה עליו ור״ל שנשבע במצות מורא אביו, ודוקא במצוה זו לפי שהיה עכשיו ממהר לילך לבית אביו לקיים מצוה זו ע״כ נזכר במצוה זו ונשבע בה.