כלי יקר על בראשית · פרק 28 · פסוק 13

אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. מצינו אצל מרע״ה שסמוך למותו קראו איש האלהים (דברים לג א) ואחר מותו ממש הזכיר בו השם המיוחד, שנאמר (שם לד ה) וימת משה עבד ה', כך אברהם שכבר מת נתיחד עליו בשם המיוחד ואמר ה' אלהי אברהם, אבל יצחק שלא היה כי אם חשוב כמת ע״י שהיה סומא וכלוא בבית ומ״מ לא היה מת ממש ע״כ הזכיר בו שם אלהים לבד, כי שם זה משותף לה' ולבריות כמ״ש (שמות ז א) ראה נתתיך אלהים לפרעה. ומה שהזכיר אביך באברהם ולא ביצחק, או כדי להוציא מלב האומרים מאבימלך נתעברה שרה, או להורות שבני בנים הרי הן כבנים, ומ״ש הארץ אשר אתה שוכב עליה, קפל כל הארץ תחתיו, עיין פירוש דבר זה פר' בראשית בפסוק אשר לוקח משם, (ג כג) לפי ששם אבן שתיה ושם מרכז העולם והשוכב במקום ההוא דומה כאילו שוכב על כל הארץ, כי משם מתפשטים כל האקלימים לכך נאמר ופרצת ימה ר״ל ממקום זה תפרוץ לכל ד' רוחות, כי ע״י קניית מקום זה תקנה כל ד' רוחות העולם כי משם מקורם.