כלי יקר על בראשית · פרק 17 · פסוק 19

אבל שרה אשתך יולדת לך בן. יש להתבונן והלא כבר אמר לו הקב״ה וגם נתתי לך ממנה בן (יז טז) ומלת נתתי אע״פ שהבטחת הש״י דומה כאלו היא נתונה כבר מ״מ נראה שהזכיר לשון עבר כי כבר נתן לשרה הה״א אשר היא סיבה לתולדה כאמור. ועוד מה שאמר הלבן מאה שנה יולד. וכי היה אברהם מסופק ביכולת האל חלילה, כי פשוטו משמע שאין זה תמיהה קיימת, ויגיד עליו ריעו ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. והקרוב אלי בזה לפי שמצינו לשון בן אף בלא לידה כמו שאמר במשה רבינו ע״ה (שמות ב י) ויהי לה לבן. כך חשב אברהם מאחר שנאמר גם נתתי לך ממנה בן ולא הוזכר הלידה ודאי כוונתו שתביא אסופי מן השוק ותגדלהו על ברכה, ודומה כאילו היה בנו ובנה ממש, כי למה נאמר שישנה הקב״ה הטבע במקום שיש לפרש דברי השם מסכימים עם הטבע. לכך אמר בלשון תמוה הלבן מאה שנה יולד. על כן השיב לו הקב״ה אבל שרה אשתך יולדת בן לידה ממש.

ומה שאמר והיתה לגוים לשון רבים, יתכן לפרשו שרמז לו שבזכותה נפקדו כל העקרות שבכל העולם וע״י זה דומה כאילו יצאו גוים רבים ממנה שהרי מן שרה לא יצאו כי אם ישראל גוי אחד בארץ שהרי עשו אינו בכלל כי כבר נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע.