(יג) שרשו "נחה" ולא "מנח" כדעת קצת, ונקרא קרבן מתבואת הארץ "מנחה" מפני שמנחה הראשונה הזאת היתה מצמח האדמה (רוו"ה) לשון "נחת" כמו ניחוח, דבר שהקטן נותן לגדול כדי לפייסו ולהניח דעתו אם אולי חטא לו, והנה עיקר המלה אינו אלא "נח" לא "מנח" ואולי בימי בית שני אמרו מנחות ולא מנחות כי עשו המ"ם כאלו היא שרשית כדרך שאמרו תורם מן תרומה (שד"ל) והר"ש ן' מלך כתב ששרשו "מנח" והראיה מה שנהגו לקרוא במשנה מנחות" המ"ם בשוא להורות כי שרשו "מנח" כמו שפחה, שמלה, ואלו היה שרשו "נחה" והמ"ם נוספת היה ראוי לקרוא מנחות המ"ם בחירק כמו מצות, וכן כתב (רש"ד):
קריאה במקור
מחוקקי יהודה יהל אור · בראשית · פרק 4 · פירוש 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrkow, 1907-1911
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020973480205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text is dedicated in honor of אליהו בן דבורה & אורה בת שרה, may they be blessed with זרע של קיימא
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 45a128288bce84cbbf7883a5d90a07000485d9ad91337b687aef6eb90ed6b024