מלבי"ם על יחזקאל · פרק 41 · פסוק 22

המזבח עץ, הראהו את מזבח הפנימי שנעשה מעץ, כי גם מזבח של משה היה מעץ וצפהו זהב וליחזקאל לא הראהו ציפוי הזהב בשום דבר ולא ראה רק העץ שהוא עתיד לקבל הציפוי, וראה שהוא גבוה שלש וארכו אמתים ומסתמא גם רחבו כן דבעינן רבוע ויהיה לעתיד גדול הרבה משל משה, ומקצעותיו לו, כי במזבח של ן משה חשב גגו קירותיו קרנותיו מקצעות הם הקרנות וארכו, הוא הגג ששם מודדים האורך, וקירותיו, הם הקירות ששם מודדים הגובה, כל אלה היו של עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', כי מן כלי המקדש לא הראהו רק המזבח, ולא הראהו השולחן והמנורה מפני שלא הראהו רק דבר שבטל בימי החרבן ויחזור לעתיד שהוא המזבח, שרק אז יחפוץ זבחי צדק לא בשמן החורבן אבל המנורה שמורה על אור ה', והשולחן שמורה על שפע המזון שיוצא מאתו לא בטלו גם בזה"ז וכבר ראה אחרון הנביאים מנורת זהב כולה וגולה על ראשה שהוא אור ה' השופע תמיד על שבעת קני האצילות כמש"פ שם, וז"ש שהשולחן שלא הראהו במקדש מפני שהוא עומד לפני ה' גם בזמן החורבן, וכל בני בשר על שולחן המלך תמיד הם אוכלים ומטובו ישבעו, וע"כ לא נמצא בין הכלים הגנוזים במקדש לעתיד, כי עומד הוא למעלה והודיע בזה ששיעור השלחן ומדתו יהיה כמדת המזבח, גם אמר לו ע"מ שהמזבח עץ בלתי מצופה ואינו ראוי להבעיר עליו קטורת סמים מפני שהוא במקום השולחן של עץ אשר לחם פנים לפניו תמיד: