קריאה במקור

עזרא בן שלמה על שיר השירים · מנין תרי"ג מצות

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
151
ושלא לשתות יין נסך.
152
ושלא לאכול דרך זולל וסובא ושלא לאכול ביום הצום. ומגדר הקדוש' והצניעות שלא לפסוע על המזבח. ובגדר אשר הוצאתיך מארץ מצרי' מבית עבדים שלא לאכול חמץ כדכתיב (שמות י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאת מארץ מצרים מבית עבדים (נ"ל וגו') ולא יאכל חמץ. (ושלא לאכול חמץ) ושלא לאכול תערובת חמץ. וחמץ אחר חצות.
153
ושלא יראה ולא ימצא חמץ.
154
ושלא ירבה לו המלך ישראל סוסים כמו שנאמר (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס. ומגדר הקדושה שלא ישתה הנזיר יין ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין.
155
ושלא יאכול ענבי' לחים וענבים יבשים. והחרצנים והזגין. ולא יטמא נזיר למת ולא יכנוס באוהל המת ולא יגלח הנזיר לפי שנקרא קדוש ולכך אסור בכל אלה. ובגדר אשר הוצאתיך מארץ מצרים שלא יקצר כל השדה.
156
ושלא ללקוט השבלים הנופלות בשעת הקצירה.
157
ושלא לבצור עוללות כרמים.
158
ושלא ילקוט פרט הכרם.
159
ושלא ילקוט עומר השכחה. וכן לכל האילנות בכל אלו נאמר לעני ולגר תעזוב אותם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרי'. ובכלל כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ שלא לזרוע כלאים ושלא לזרוע תבוא' או זרעים בכרם.
160
ושלא להרביע מין בשאינו מינו. לפי שכל מעשה בראשית נאמ' למינהו (ע' בזו' קדושים דף פ"ו וכן הוא בפי' על התורה בפ' קדושי') והוא בכלל והלכת בדרכיו וזהו טעם הכלאי'.
161
שלא לערוב ולערבב הכחות המגדילים הצמחים להיות יונקי' זה מזה. כמ"ש בב"ר אמר ר"ש אין לך כל עשב ועשב מלמט' שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל שנא' (איוב ל"ח) הידעת חוקת שמי' אם תשים משטרו בארץ וזהו את חוקתי תשמורו ואמרו רז"ל חוקה שחקקתי לך בו' ימי בראשי' תשמרו. ובכלל זכור את יום השבת שלא לעבוד אדמה בשביעי'.
162
שלא לעבוד אילן בשביעית.
163
שלא לקצר ספיחי שביעית.
164
שלא לאסוף פירו' אילן בשביעית.
165
שלא לעבוד בשנת היובל בין אדמה בין אילן.
166
שלא לקצור ספיחי יובל.
167
שלא לאסוף פירות יובל.
168
שלא למכור שדהו בא"י לצמיתות.
169
שלא ימנע מלהלות לעני מפני שמיטה.
170
שלא יתבע הלוא' שעברה עליו שביעי' לפי שעבד לוה לאיש מלוה ובשנה זו העבד יוצא לחפשי לכך הוא מצוה לעו"ג שאינו יוצא חפשי את הנכרי תגוש. וכל אלו ג"כ נכללים בכלל ויום השביעי שבת לה' אלהיך שהוא רמז לאלף השביעי הנקרא יום שכולו שבת.
171
ושלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו נרמז בל"ת כל מלאכה אתה ובנך ובתך ושורך וחמורך. ובכלל כבוד המקום ויראתו שלא לעלות להגיד דרכיך כדכתיב כבד את ה' מהונך ובכלל אשר הוצאתי שלא לשלוח עבד עברי ריקם כדכתיב (דברים ע"ו) הענק תעניק לו מצאנך וגו' וזכרת כי עבד היית בא"מ וכתיב (שמות י"ב) וינצלו את מצרים. ובגדר גמילות חסד שלא למשכן אלמנה.
172
ושלא להניח בהמה רובצת תחת משאה בדרך ושלא (נ"ל יעלים) עיניו מלהחיות ומליתן לו מה שהוא צריך.
173
ושלא יתבע עני בחלום ושלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות ושלא להרחיק זרע עשו אלא עד ג' דורות. ומגדר היראה החמלה וגמילות חסד עם המתים.
174
שלא תנשא יבמה לאחר חוץ מן יבמה כדי לקיים זרע ולא תכרות שלשלת היחוס המשתלשלת משם.
175
ושלא להחזיר עבד שברח לא"י מאדוניו שבחוצה לארץ.
176
ושלא להלות ברבית כדכתיב ויראת מאלהיך.
177
ושלא ללות ברבית ושלא להשית יד בין לוה למלוה ברבית ולא להיות ערב ולא עד לכתוב ביניהם.
178
ושלא לעבוד בעבד עברי בעבודת עבד.
179
ושלא למכור אותו ממכרת עבדים.
180
ושלא לעבוד בו בפרך.
181
ושלא להניח לנכרי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך.
182
ושלא למכור אמה העבריה לאחר.
183
שלא למנוע מאמה העבריה (נ"ל היעודה) שאר כסות ועונה ושלא למכור אשת יפת תואר.
184
ושלא יכבוש אותה לשפחה אחר שלקחה לאשה.
185
ושלא לאחר פעולת שכיר.
186
שלא ימשכן ב"ח בזרוע.
187
ושלא למנוע (העבוט מבעליו העני) בעת שהוא צריך לו.
188
שלא לגנוב (ממון).
189
שלא לגנוב נפש מישראל.
190
ושלא יאנה במקח וממכר.
191
שלא לעשות עול במדה ושלא לעשות אצלו (אבן ואבן) איפה ואיפה.
192
ושלא להונות יתום ואלמנ'. עבד שברח לא"י לאדוניו שבח"ל. שלבונו' (צ"ע) וכנגד לא תחמוד ולא תגזול כענין שנאמר וחמדו שדות וגזלו.
193
שלא להשיג גבול.
194
שלא לעשוק.
195
שלא לחבש בממון חברו (שם מצוה רמ"ח).
196
שלא להתאוות (שם מצוה רס"ו). ונדמה בו לדון דיני נחלות כמשפט הכתוב. ונדמה בו מ"ע (נ"ל נדון) במפתה בנ' שקל כסף. ולישא אונס את אנוסתו. (נ"ל דצ"ל לישב) מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו (שם מ"ע רי"ט) ויפ"ת לעשות לה כדכ' וראית בשביה הרי כאן ד' מצות של מפתה ואונס ומוציא ש"ר ויפ"ת:
197
ומ"ע לשמור בית הבחירה מספקת בכלל היראה.
198
מ"ע לישב עם אשתו כל ימיו שהיא בכלל לא תחמוד אשת רעך אבל אשתו יחמוד. לא תחמוד אשת רעיך אבל אשת מותר לחמוד דכתיב וחשקת בה והחשק הוא חמדת הלב. ברכה.
199
ושלא לאכול בשעת מלאכה ובכללו מוציא ש"ר ונרמז במלת ריעך שלא לגרש אותה לעולם כמו שמפורש (במלאכי ב') כי שנא שלח. ואומר (ירמיה ג') אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל ובכללו אונס שלא יגרש אנוסתו. ובכלל שלא יענה שלא יעיד בעל עבירה רע"ה.
200
ושלא להעיד קרוב ואפשר הטעם שהוא בכלל לא תענה ברעך עד שקר וקרוב אומר לפעמים שקר להנאת קרובו וזה דוחק לע"ד דהא אפי' משה ואהרן פסולים ובגדר אנכי שלא להשחית אילני מאכל והטעם מפורש כי האדם עץ השדה. רמז דהיינו המצוה שיהא ה' אלהיך ביחוד גמור ולא שיקצץ בנטיעות ח"ו וזהו השחתת האילן.
201
ושלא לעול במשפט לפי שגורם לשכינה (נ"ל להסתלק) מישראל וזהו בכלל אנכי ה' אלהיך שלא יגרום הסתלקות וזה גורם להטות שכינה השרויה עמהם בדין כמו שאחז"ל במדרש תהלים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. וז"ש (דברים א') לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלהים הוא וכן ביהושפט אמר כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט שלא יאמרו הדיינים לעצמינו אנו יושבים א"ל הקב"ה הוו יודעי' כי עמכם אני יושב שנא' אלהים נצב בעדת אל ונאמר אני ה' אוהב משפט ואתם הטיתם אותו אני אטה אתכם שנא' וקרבתי אליכם למשפט. ובכללו שלא יקח שוחד שגורם להטות ובכללו מ"ע למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל כדי שלא יצטרכו לעלות לב"ד הגדול ומתוך כך יתברר הדין ויצא לאמיתתו כדרך הפרשה שייתר יתרו בתורה.
202
ושלא יירא הדיין בדין מאדם רע.
203
ושלא לרחם על עני בדין.
204
ושלא להטות משפט אדם שחוטא. ובכללו להשוות בין בעלי דינים בשעה שעומדים בדין.
205
ושלא להטות משפט גר ויתום.
206
ושלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חבירו עמו. לא תדבק שלא להרוג נקי. ובכללו שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם המחייבין יותר מן המזכין אחד. ובכלל מ"ע לנטות אחרי רבים בדיני ממונות אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין.
207
ושלא ללמוד חובה ממי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות.
208
ושלא למנות בדיינים מהם שאינו חכם בדברי תורה בדינים אע"פ שהוא חכם בשאר חכמות.
209
שלא לכרות הדין ע"פ עד אחד.
210
ושלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר.
211
ושלא יורה העד שהעיד בדיני נפשות.
212
ושלא יהרג המחויב הריגה קודם שיגמר הדין.
213
ושלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף כענין שנא' וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד. (נ"ל דזה הוא טעות). ויהרגנו או יגלה ערותו שנא' וקצותה את כפה לא תחוס עיניך. (כן הוא ברמב"ם מצו' רס"ג).
214
שלא לענוש האנוס ושלא ליקח כופר בגלות מן רוצח בשגגה.
215
ושלא לעמוד על הדם.
216
ושלא להניח מכשול ושלא להכשיל תם בדרך.
217
שלא להוסיף במלקות המחויב מלקות.
218
ושלא לרגל וכה"א אנשי רכיל היה בך עד שפוך דם ואחז"ל לה"ר הורגת ג' האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו.
219
ושלא לשנוא בלב.
220
ושלא להלבין פני אדם מישראל כמו שאחז"ל יכול אפי' פניו נשתנות עליו ככרום ת"ל לא תשא עליו חטא ואחז"ל עוד במערבא במאי זהירא בחוורייהו אנפי כדאזיל סומקא ואתא חוורא. רע"ה.
221
ושלא לחבול כלים שעושים בהם אוכל נפש כדכ' כי נפש הוא חובל. ולעשות במלחמת הרשות כמשפט הכ' כדכתיב (דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת עליה לשלום וזה מ"ע.
222
ושלא לנקום ושלא לנטור שאינו הולך בדרכיו של הקב"ה מי שנוקם ונוטר דכ' (ירמיה ג') כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם ואמר התם הינטור לעולם אם ישמור לנצח. ואינו נוקם אך נקרא נושא עון ועובר על פשע. ואין משתמש בשוה כי אם לנקראים בשם צריו ואויביו כדכתיב (נחום א') נוקם ה' לצריו ונוטר לאויביו. ומדת החסד ורחמים שלא לשחוט אותו ואת בנו.
223
ושלא ליקח אם על הבנים. ואעפ"כ המבקש רחמים לא יזכיר זה בתפלתו לפי שאינו לשון כבוד כמו שארז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו.
224
ושלא לחסום שור בדישו. ובגדר כבוד המקום ויראתו שלא לקלל הדיין.
225
ושלא לקלל הנשיא. ואב אם.
226
ושלא להכות אב ואם.
227
ושלא לקלל א' מישראל שנא' לא תקלל חרש. ובכלל ל"ת כל מלאכה שלא ילך חוץ מתחום שבת בשבת הרי הם אלפים אמה סביב העיר.
228
ושלא לענוש בשבת ובכללו שביתת המועדים שהם נקראים מקרא קודש.
229
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון ובז' של פסח ובחג השבועות ובא' לחודש השביעי וביוה"כ. וביום ראשון וביום השמיני של חה"ס כל אלו בכלל זכור את יום השבת לקדשו. ובכלל לא תנאף שהוא מגדר הקדושה.
230
שלא לגלות ערות אם וערות אשת אב וערות אחות מן האב או מן האם. (כמו כן הוא ברמב"ם מצות ל"ח של"ג). ואשת אחי האב ואשת הבן ואשת האח. האב. ואחות אשה והטעם בכל אלו שלא להשיב דבר משורשו והענף מעיקרו. ומגדר הקדושה והטהרה שלא לגלות ערות הנדה לפי שקרואה טמאה שנא' ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. וערות א"א שנא' ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה.
231
ושלא תביא אשה בהמה עליה שנא' תבל הוא.
232
ושלא לשכב עם זכר שנא' תועבה הוא ושלא לגלות ערות האב. וערות אחי האב.
233
ושלא לקרב לעריות בדבר המביא לידי גילוי ערוה.
234
ושלא תלבש אשה לבוש איש ואיש לבוש אשה כי כל זה דרך ניאופים הזכר להתייחד עם הנקיבות והנקיבות עם הזכרים ובגדר אנכי שלא ישא ממזר בת ישראל לפי שמטריח קונו לחתום חותם שאינו הגון כשחז"ל לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי בע"כ. וכה"א (ישעי' מ"ג) אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונותיך.
235
ושלא תהיה קדשה בישראל. ובגדר הקדושה שלא יחזיר גרושתו אחר שנשאת שנא' לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה:
236
ומצות ל"ת היוצא מכלל עשה של פרו ורבו בכלל אנכי.
237
שלא יקח סריס בת ישראל.
238
ושלא לסרס זכר מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עופות שכן נאמר להם פרו ורבו:
239
אלו הם תרי"ג מצות בין מ"ע ובין מל"ת הנרמזים בעשרת דברים זכור ושמור וע"ז אמרו רז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע ר"ל להשמיע קול א' שני דברות זה היפך זה עשה ול"ת זה א"א לבו"ד לאומרו ולשומעו. וביאר מצות עשה רמ"ח להדריך אברי האדם שהם רמ"ח בדרך הישר והטוב לטהרו ולקדשו וללבנו ולברכו ולהדמות ליוצרו.
240
ומל"ת להרים קו האדם שהם שס"ה בדרך הישר והטוב ולמונעו מדרך הרע והמדה המגונה ובזה יהיה הגוף והנשמה בדרך א' ובהסכמה א' וממה שאתה צריך לדעת כי התורה ברורה כולה אמורה מפי הגבורה ואין בה אות ונקודה אחת שלא לצורך. כי כולה בנין אלהים חצובה בשמו של הקב"ה. ואין חילוק בין ותמנע היתה פילגש לאליפז ואלוף מגדיאל ואלוף עירם ובין עשרת הדברות ופרשת שמע ישראל וכו' והמחסר אות אחת הרי הוא כאלו חיסר שם מלא ועולם מלא. ולכך היתה הצורך לסיפור האותיות ולספר התיבות וחסרות ויתרות וכתיב ולא קריין וקריין ולא כתיב וסתום ופתוח ואותיות גדולות וקטנות. זה יהיה בלבך נטוע וחקוק בקרבך. והשמר על נפשך אין לאמר כי עזרא הסופר הוסיף בה מלבו בהעתקתו כמו והכנעני אז בארץ הנה ערשו ערש ברזל כי זו הוא כפירה גמורה. וע"ז אחז"ל בפ' חלק כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה משמים. וכל האומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק א' זה שלא נאמר מפי הגבורה אלא משה מפי עצמו אמרו זה הוא (במדבר ט"ו) כי דבר ה' בזה לפי שהמצות הם הם גוף הטהרה והקדושה והעוסק מתטהר ומתקדש. אמר וריח שלמותיך כריח לבנון כי הריח ההוא קיום שני העולמות (נ"ל חיי העולם הזה) וחיי הנשמות:
241
עד כאן תרי"ג מצות שכלם יצאו מפי הגבורה בדבור זכור ושמור וכלם נרמזים בעשרת הדברות כאשר כתבתי לעילא. ואשרי המקיים בכל לבבו ובכל נפשו מ"ע ומל"ת ובכל מאמצי כח אמן:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Chamesh Megillot, Warsaw 1875
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002104726/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 6e1202c108f0e3d3b4864a4915df9c607fac6d25eb17fd179bba49e89d024ec4