ושלא לשתות יין נסך.
קריאה במקור
עזרא בן שלמה על שיר השירים · מנין תרי"ג מצות
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ושלא לאכול דרך זולל וסובא ושלא לאכול ביום הצום. ומגדר הקדוש' והצניעות שלא לפסוע על המזבח. ובגדר אשר הוצאתיך מארץ מצרי' מבית עבדים שלא לאכול חמץ כדכתיב (שמות י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאת מארץ מצרים מבית עבדים (נ"ל וגו') ולא יאכל חמץ. (ושלא לאכול חמץ) ושלא לאכול תערובת חמץ. וחמץ אחר חצות.
ושלא יראה ולא ימצא חמץ.
ושלא ירבה לו המלך ישראל סוסים כמו שנאמר (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס. ומגדר הקדושה שלא ישתה הנזיר יין ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין.
ושלא יאכול ענבי' לחים וענבים יבשים. והחרצנים והזגין. ולא יטמא נזיר למת ולא יכנוס באוהל המת ולא יגלח הנזיר לפי שנקרא קדוש ולכך אסור בכל אלה. ובגדר אשר הוצאתיך מארץ מצרים שלא יקצר כל השדה.
ושלא ללקוט השבלים הנופלות בשעת הקצירה.
ושלא לבצור עוללות כרמים.
ושלא ילקוט פרט הכרם.
ושלא ילקוט עומר השכחה. וכן לכל האילנות בכל אלו נאמר לעני ולגר תעזוב אותם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרי'. ובכלל כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ שלא לזרוע כלאים ושלא לזרוע תבוא' או זרעים בכרם.
ושלא להרביע מין בשאינו מינו. לפי שכל מעשה בראשית נאמ' למינהו (ע' בזו' קדושים דף פ"ו וכן הוא בפי' על התורה בפ' קדושי') והוא בכלל והלכת בדרכיו וזהו טעם הכלאי'.
שלא לערוב ולערבב הכחות המגדילים הצמחים להיות יונקי' זה מזה. כמ"ש בב"ר אמר ר"ש אין לך כל עשב ועשב מלמט' שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל שנא' (איוב ל"ח) הידעת חוקת שמי' אם תשים משטרו בארץ וזהו את חוקתי תשמורו ואמרו רז"ל חוקה שחקקתי לך בו' ימי בראשי' תשמרו. ובכלל זכור את יום השבת שלא לעבוד אדמה בשביעי'.
שלא לעבוד אילן בשביעית.
שלא לקצר ספיחי שביעית.
שלא לאסוף פירו' אילן בשביעית.
שלא לעבוד בשנת היובל בין אדמה בין אילן.
שלא לקצור ספיחי יובל.
שלא לאסוף פירות יובל.
שלא למכור שדהו בא"י לצמיתות.
שלא ימנע מלהלות לעני מפני שמיטה.
שלא יתבע הלוא' שעברה עליו שביעי' לפי שעבד לוה לאיש מלוה ובשנה זו העבד יוצא לחפשי לכך הוא מצוה לעו"ג שאינו יוצא חפשי את הנכרי תגוש. וכל אלו ג"כ נכללים בכלל ויום השביעי שבת לה' אלהיך שהוא רמז לאלף השביעי הנקרא יום שכולו שבת.
ושלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו נרמז בל"ת כל מלאכה אתה ובנך ובתך ושורך וחמורך. ובכלל כבוד המקום ויראתו שלא לעלות להגיד דרכיך כדכתיב כבד את ה' מהונך ובכלל אשר הוצאתי שלא לשלוח עבד עברי ריקם כדכתיב (דברים ע"ו) הענק תעניק לו מצאנך וגו' וזכרת כי עבד היית בא"מ וכתיב (שמות י"ב) וינצלו את מצרים. ובגדר גמילות חסד שלא למשכן אלמנה.
ושלא להניח בהמה רובצת תחת משאה בדרך ושלא (נ"ל יעלים) עיניו מלהחיות ומליתן לו מה שהוא צריך.
ושלא יתבע עני בחלום ושלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות ושלא להרחיק זרע עשו אלא עד ג' דורות. ומגדר היראה החמלה וגמילות חסד עם המתים.
שלא תנשא יבמה לאחר חוץ מן יבמה כדי לקיים זרע ולא תכרות שלשלת היחוס המשתלשלת משם.
ושלא להחזיר עבד שברח לא"י מאדוניו שבחוצה לארץ.
ושלא להלות ברבית כדכתיב ויראת מאלהיך.
ושלא ללות ברבית ושלא להשית יד בין לוה למלוה ברבית ולא להיות ערב ולא עד לכתוב ביניהם.
ושלא לעבוד בעבד עברי בעבודת עבד.
ושלא למכור אותו ממכרת עבדים.
ושלא לעבוד בו בפרך.
ושלא להניח לנכרי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך.
ושלא למכור אמה העבריה לאחר.
שלא למנוע מאמה העבריה (נ"ל היעודה) שאר כסות ועונה ושלא למכור אשת יפת תואר.
ושלא יכבוש אותה לשפחה אחר שלקחה לאשה.
ושלא לאחר פעולת שכיר.
שלא ימשכן ב"ח בזרוע.
ושלא למנוע (העבוט מבעליו העני) בעת שהוא צריך לו.
שלא לגנוב (ממון).
שלא לגנוב נפש מישראל.
ושלא יאנה במקח וממכר.
שלא לעשות עול במדה ושלא לעשות אצלו (אבן ואבן) איפה ואיפה.
ושלא להונות יתום ואלמנ'. עבד שברח לא"י לאדוניו שבח"ל. שלבונו' (צ"ע) וכנגד לא תחמוד ולא תגזול כענין שנאמר וחמדו שדות וגזלו.
שלא להשיג גבול.
שלא לעשוק.
שלא לחבש בממון חברו (שם מצוה רמ"ח).
שלא להתאוות (שם מצוה רס"ו). ונדמה בו לדון דיני נחלות כמשפט הכתוב. ונדמה בו מ"ע (נ"ל נדון) במפתה בנ' שקל כסף. ולישא אונס את אנוסתו. (נ"ל דצ"ל לישב) מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו (שם מ"ע רי"ט) ויפ"ת לעשות לה כדכ' וראית בשביה הרי כאן ד' מצות של מפתה ואונס ומוציא ש"ר ויפ"ת:
ומ"ע לשמור בית הבחירה מספקת בכלל היראה.
מ"ע לישב עם אשתו כל ימיו שהיא בכלל לא תחמוד אשת רעך אבל אשתו יחמוד. לא תחמוד אשת רעיך אבל אשת מותר לחמוד דכתיב וחשקת בה והחשק הוא חמדת הלב. ברכה.
ושלא לאכול בשעת מלאכה ובכללו מוציא ש"ר ונרמז במלת ריעך שלא לגרש אותה לעולם כמו שמפורש (במלאכי ב') כי שנא שלח. ואומר (ירמיה ג') אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל ובכללו אונס שלא יגרש אנוסתו. ובכלל שלא יענה שלא יעיד בעל עבירה רע"ה.
ושלא להעיד קרוב ואפשר הטעם שהוא בכלל לא תענה ברעך עד שקר וקרוב אומר לפעמים שקר להנאת קרובו וזה דוחק לע"ד דהא אפי' משה ואהרן פסולים ובגדר אנכי שלא להשחית אילני מאכל והטעם מפורש כי האדם עץ השדה. רמז דהיינו המצוה שיהא ה' אלהיך ביחוד גמור ולא שיקצץ בנטיעות ח"ו וזהו השחתת האילן.
ושלא לעול במשפט לפי שגורם לשכינה (נ"ל להסתלק) מישראל וזהו בכלל אנכי ה' אלהיך שלא יגרום הסתלקות וזה גורם להטות שכינה השרויה עמהם בדין כמו שאחז"ל במדרש תהלים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. וז"ש (דברים א') לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלהים הוא וכן ביהושפט אמר כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט שלא יאמרו הדיינים לעצמינו אנו יושבים א"ל הקב"ה הוו יודעי' כי עמכם אני יושב שנא' אלהים נצב בעדת אל ונאמר אני ה' אוהב משפט ואתם הטיתם אותו אני אטה אתכם שנא' וקרבתי אליכם למשפט. ובכללו שלא יקח שוחד שגורם להטות ובכללו מ"ע למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל כדי שלא יצטרכו לעלות לב"ד הגדול ומתוך כך יתברר הדין ויצא לאמיתתו כדרך הפרשה שייתר יתרו בתורה.
ושלא יירא הדיין בדין מאדם רע.
ושלא לרחם על עני בדין.
ושלא להטות משפט אדם שחוטא. ובכללו להשוות בין בעלי דינים בשעה שעומדים בדין.
ושלא להטות משפט גר ויתום.
ושלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חבירו עמו. לא תדבק שלא להרוג נקי. ובכללו שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם המחייבין יותר מן המזכין אחד. ובכלל מ"ע לנטות אחרי רבים בדיני ממונות אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין.
ושלא ללמוד חובה ממי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות.
ושלא למנות בדיינים מהם שאינו חכם בדברי תורה בדינים אע"פ שהוא חכם בשאר חכמות.
שלא לכרות הדין ע"פ עד אחד.
ושלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר.
ושלא יורה העד שהעיד בדיני נפשות.
ושלא יהרג המחויב הריגה קודם שיגמר הדין.
ושלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף כענין שנא' וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד. (נ"ל דזה הוא טעות). ויהרגנו או יגלה ערותו שנא' וקצותה את כפה לא תחוס עיניך. (כן הוא ברמב"ם מצו' רס"ג).
שלא לענוש האנוס ושלא ליקח כופר בגלות מן רוצח בשגגה.
ושלא לעמוד על הדם.
ושלא להניח מכשול ושלא להכשיל תם בדרך.
שלא להוסיף במלקות המחויב מלקות.
ושלא לרגל וכה"א אנשי רכיל היה בך עד שפוך דם ואחז"ל לה"ר הורגת ג' האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו.
ושלא לשנוא בלב.
ושלא להלבין פני אדם מישראל כמו שאחז"ל יכול אפי' פניו נשתנות עליו ככרום ת"ל לא תשא עליו חטא ואחז"ל עוד במערבא במאי זהירא בחוורייהו אנפי כדאזיל סומקא ואתא חוורא. רע"ה.
ושלא לחבול כלים שעושים בהם אוכל נפש כדכ' כי נפש הוא חובל. ולעשות במלחמת הרשות כמשפט הכ' כדכתיב (דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת עליה לשלום וזה מ"ע.
ושלא לנקום ושלא לנטור שאינו הולך בדרכיו של הקב"ה מי שנוקם ונוטר דכ' (ירמיה ג') כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם ואמר התם הינטור לעולם אם ישמור לנצח. ואינו נוקם אך נקרא נושא עון ועובר על פשע. ואין משתמש בשוה כי אם לנקראים בשם צריו ואויביו כדכתיב (נחום א') נוקם ה' לצריו ונוטר לאויביו. ומדת החסד ורחמים שלא לשחוט אותו ואת בנו.
ושלא ליקח אם על הבנים. ואעפ"כ המבקש רחמים לא יזכיר זה בתפלתו לפי שאינו לשון כבוד כמו שארז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו.
ושלא לחסום שור בדישו. ובגדר כבוד המקום ויראתו שלא לקלל הדיין.
ושלא לקלל הנשיא. ואב אם.
ושלא להכות אב ואם.
ושלא לקלל א' מישראל שנא' לא תקלל חרש. ובכלל ל"ת כל מלאכה שלא ילך חוץ מתחום שבת בשבת הרי הם אלפים אמה סביב העיר.
ושלא לענוש בשבת ובכללו שביתת המועדים שהם נקראים מקרא קודש.
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון ובז' של פסח ובחג השבועות ובא' לחודש השביעי וביוה"כ. וביום ראשון וביום השמיני של חה"ס כל אלו בכלל זכור את יום השבת לקדשו. ובכלל לא תנאף שהוא מגדר הקדושה.
שלא לגלות ערות אם וערות אשת אב וערות אחות מן האב או מן האם. (כמו כן הוא ברמב"ם מצות ל"ח של"ג). ואשת אחי האב ואשת הבן ואשת האח. האב. ואחות אשה והטעם בכל אלו שלא להשיב דבר משורשו והענף מעיקרו. ומגדר הקדושה והטהרה שלא לגלות ערות הנדה לפי שקרואה טמאה שנא' ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. וערות א"א שנא' ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה.
ושלא תביא אשה בהמה עליה שנא' תבל הוא.
ושלא לשכב עם זכר שנא' תועבה הוא ושלא לגלות ערות האב. וערות אחי האב.
ושלא לקרב לעריות בדבר המביא לידי גילוי ערוה.
ושלא תלבש אשה לבוש איש ואיש לבוש אשה כי כל זה דרך ניאופים הזכר להתייחד עם הנקיבות והנקיבות עם הזכרים ובגדר אנכי שלא ישא ממזר בת ישראל לפי שמטריח קונו לחתום חותם שאינו הגון כשחז"ל לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי בע"כ. וכה"א (ישעי' מ"ג) אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונותיך.
ושלא תהיה קדשה בישראל. ובגדר הקדושה שלא יחזיר גרושתו אחר שנשאת שנא' לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה:
ומצות ל"ת היוצא מכלל עשה של פרו ורבו בכלל אנכי.
שלא יקח סריס בת ישראל.
ושלא לסרס זכר מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עופות שכן נאמר להם פרו ורבו:
אלו הם תרי"ג מצות בין מ"ע ובין מל"ת הנרמזים בעשרת דברים זכור ושמור וע"ז אמרו רז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע ר"ל להשמיע קול א' שני דברות זה היפך זה עשה ול"ת זה א"א לבו"ד לאומרו ולשומעו. וביאר מצות עשה רמ"ח להדריך אברי האדם שהם רמ"ח בדרך הישר והטוב לטהרו ולקדשו וללבנו ולברכו ולהדמות ליוצרו.
ומל"ת להרים קו האדם שהם שס"ה בדרך הישר והטוב ולמונעו מדרך הרע והמדה המגונה ובזה יהיה הגוף והנשמה בדרך א' ובהסכמה א' וממה שאתה צריך לדעת כי התורה ברורה כולה אמורה מפי הגבורה ואין בה אות ונקודה אחת שלא לצורך. כי כולה בנין אלהים חצובה בשמו של הקב"ה. ואין חילוק בין ותמנע היתה פילגש לאליפז ואלוף מגדיאל ואלוף עירם ובין עשרת הדברות ופרשת שמע ישראל וכו' והמחסר אות אחת הרי הוא כאלו חיסר שם מלא ועולם מלא. ולכך היתה הצורך לסיפור האותיות ולספר התיבות וחסרות ויתרות וכתיב ולא קריין וקריין ולא כתיב וסתום ופתוח ואותיות גדולות וקטנות. זה יהיה בלבך נטוע וחקוק בקרבך. והשמר על נפשך אין לאמר כי עזרא הסופר הוסיף בה מלבו בהעתקתו כמו והכנעני אז בארץ הנה ערשו ערש ברזל כי זו הוא כפירה גמורה. וע"ז אחז"ל בפ' חלק כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה משמים. וכל האומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק א' זה שלא נאמר מפי הגבורה אלא משה מפי עצמו אמרו זה הוא (במדבר ט"ו) כי דבר ה' בזה לפי שהמצות הם הם גוף הטהרה והקדושה והעוסק מתטהר ומתקדש. אמר וריח שלמותיך כריח לבנון כי הריח ההוא קיום שני העולמות (נ"ל חיי העולם הזה) וחיי הנשמות:
עד כאן תרי"ג מצות שכלם יצאו מפי הגבורה בדבור זכור ושמור וכלם נרמזים בעשרת הדברות כאשר כתבתי לעילא. ואשרי המקיים בכל לבבו ובכל נפשו מ"ע ומל"ת ובכל מאמצי כח אמן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chamesh Megillot, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002104726/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 6e1202c108f0e3d3b4864a4915df9c607fac6d25eb17fd179bba49e89d024ec4