מיני תרגומא על תורה · דברים · פרק 33 · פסוק 7

פרשת וזאת הברכה כתב הרמב״ן וטעם יחי ראובן שיחיה שבטו ולא ימות לעולם ויהיו מתיו מספר כמו ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע (משלי ל׳ ג׳) ואל יהי מתיו שלא יהיו מעטים שכל דבר שיסופר הוא מעט וכן מתי מספר (בראשית ל״ד) לשון רש״י ויותר נכון לפרש יחי ראובן בישראל ואל ימות שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים ויהי פקודיו במספר בני ישראל לעולם יתפלל עליו שלא יגרום חטאו והכעס הגדול אשר כעס עליו אביו בחללו יצועיו להכרית שמו מישראל וזה כענין שנאמר שם וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר כי הודיע שלא יצא בחטאו מן המספר וכן פירש רש״י וטעם מתיו כל אנשיו יזכו בזה ולא יכרת אפילו מקצת השבט בחטאו ואולי מתיו רמז לראשי משפחותיו הארבע ויהיה טעם מספר כמו במספר וכן לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) ירחצו מים (שמות ל׳) ורבים כן או טעמו שיהיו מתיו מספר ישראל שימנה ראשון כמשפט הבכור כי האחד הוא המספר כי ממנו הכל ואונקלוס תרגם וִיקַבְּלוּן בְּנוֹהִי אַחְסָנַתְהוֹן בְּמִנְיָנְהוֹן יתכוין למה שפירשנו יאמר שיחיה ראובן ולא יכרת ויהיו מתיו במספרם לעולם לא ימחה שבטו מישראל ולא ימנו ביותר מספרם להיותן שני שבטים שלל ממנו הבכורה והבטיחו בשבט אחד לעולם וכו׳ פי׳ לפירושו בתחילת דבריו שמפרש יחי ראובן ואל ימות ואל יהי מתיו מספר ועל זה כתב לראיה ״כמו ״ולא ״למדתי ״חכמה ״ודעת ״קדושים ״אדע ושם מוכרח לפרש ולא דעת קדושים אדע מפני שאמר בתחילה ולא למדתי חכמה הרי נראה דמלת ״ולא משמש לשניהם וכעין שכתבו המפרשים: