מיני תרגומא על תורה · בראשית · פרק 41 · פסוק 45

צָפְנַת פַּעְנֵחַ, תרגום אונקלוס גַּבְרָא דִטְמִירִין גַלְיָן לֵיהּ הנה רש״י כתב צפנת פענח מפרש הצפונות ואין לפענח דמיון במקרא. וז״ל הרשב״ם צפנת פענח כתרגומו ולשון מצרים הוא וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעה שממנין אותו על ביתו שם הראוי וכן ויקרא משה להושע יהושע וכן ויקרא לדניאל בלטשצר עכ״ל. ור״א אב״ע כתב בזה״ל צפנת פענח אם זו המלה מצרית לא ידענו פירושה ואם היא מתורגמת לא ידענו שם יוסף ויהי פירושו פענח כאשר תרגם המתרגם ארמית והיא מלה מרובעת עכ״ל. וז״ל הרמב״ן צפנת פענח אמר אברהם כי אם היא מלה מצרית לא ידענו פירושה ואם מתורגמת לא ידענו שם יוסף ועל דעת ראשוני׳ שאומר המפענח נעלמים יתכן שקרא לו שם נכבד כשם ארצו כי שאל לו או שהיה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו וענינו צפונה מגלה וכן בתו קראה שם משה רבינו בלשון עמו מן המים משיתיהו ואל תשתומם בעבור כי קראוהו סופרי המצריים מוניוס כי ישנו השמות ללשון מובן או מורגל להם כאשר יעשה התרגום בקצתם כגון בין קדש ובין שור בין רקם ובין חגרא וכן בהרב׳ מן השמות ובקצתם לא ישנה דבר כאשר עשה בסיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן וזולתם הרבה וזה לפי מה שהיו נקראים בלשון ארמית בדורו וכן עשו הנוצרים המעתיקים עכ״ל: