מיני תרגומא על תורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 40

ז״ל הרמב״ן פְּרִי עֵץ הָדָר שטעם עצו ופריו שוה הדר באילנו משנה לשנה וזה אתרוג לשון רש״י והן אסמכתות שעשו רבותינו לקבלתם. ור״א כתב והאמת אמרו אין בכל פרי עץ יותר הדר ממנו ודרשו בו הדר באלנו אסמכתא והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא שמו בלשון הקודש הדר כי פירוש אתרוג חמדה כדמתרגמינן ונחמד למראה דמרגיג למחזי לא תחמוד לא תירוג ולשון חמדה והדר שווים בטעם (אודה על חלקי שזכיתי להיות בהא מלתא בר מזלי׳ וכתבתי על פי זה בחבורי הפלאה שבערכין בערך אתרוג ליישב קושית תוספות בסוכה דף ל״ד. בטוב טעם בס״ד) ונקרא העץ והפרי בשם אחד כי כן המנהג ברוב הפירות תאנה אגוז רמון זית וזולתם וכן זה שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג ובלשון הקדש הדר. ופשוטו של מקרא יאמר שנקח לנו פרי עץ הדר ונקח כפות תמרים וענף אחד מעץ עבות וענף אחד מערבי נחל והנה הם אחד מכל מין כי כפות תמרים מחובר אל ולקחתם לכם שהם הרבים כי הלכה היא כרבי עקיבא (סוכה דף ל״ד:) שאומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת ולכן תרגם אונקלוס בכלן בלשון רבים מחובר אל ולקחתם לכם שהם הרבים וכו׳ והרוצה לעמוד על סוד המצוה יעיין שם עוד וימצא נחת: