מיני תרגומא על תורה · שמות · פרק 32 · פסוק 35

ז״ל הרמב״ן ואמר עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל שלא היו מן המשתחוים לו והזובחים לו אבל היו מן העושים אותו כלומר מן הנקהלים על אהרן והמביאים לו הזהב ובעבור שאמר (שנעשו צ״ל) שנענשו על מעשה העגל לא על עבודתו והם לא עשאוהו פי׳ שעשה אהרן להם במצותם ואונקלוס תרגם עַל דִּי אִשְׁתַּעְבָּדוּ לְעֶגְלָא דִּי עֲבַד אַהֲרֹן ירצ׳ לומר כי (והמנשקי׳ צ״ל) המנשקים המגפפים וחפצים בו הם שהיו במגפה ואונקלוס לא יתן (כתרגומו צ״ל) בתרגומו מעשה אחד לשנים וכן כל אשר עושים שם הוא היה עושה [בראשית ל״ט כ״ב] תרגם כָּל דִּי עָבְדִין תַּמָּן עַל מֵימְרֵיהּ הֲוָה מִתְעֲבֵד וכו׳ עכ״ל. ופירוש לפירוש׳ במ״ש הרמב״ן ״פי׳ ״שעשה ״אהרן ״להם ״במצותם ר״ל שהכתוב בעצמו מפרש אשר עשה אהרן. אבל אונקלוס ממאן לפרש כך אלא ס״ל כדעת האומר [ביומא ס״ו:] גיפף ונישק במיתה בידי שמים. אבל לא רצה לפרש כפשוטו די עבדו עגלא משום דהכתוב מפרש אחריו אשר עשה אהרן ואם אהרן עשאו הם לא עשו וזהו הכוונה שכתב הרמב״ן ״לא ״יתן ״בתרגומו ״מעשה ״אחד ״לשנים: