פרשת ראה לשון הרמב״ן לא תאבה לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב לשון רש״י מספרי. אבל בגמרא אמרו (סנהדרין דף ס״א:) הא אבה ושמע חייב וכן הדבר כי אבה לשון רצון כמו ולא אבה לשמוע אל בלעם לא רצה. לא אבה יבמי ממה שאמר אם לא יחפוץ. והנה לא תאבה לו בלב ולא תשמע אליו שתודה לו לומר כן אעשה אלך ואעבוד הע״א שאמרת והוא חייב מיתה בהודאתו. וכן דעת אונקלוס וְלָא תְקַבֵּל מִנֵּיהּ ואלו הלאוין כמו לא תתאוה ולא תחמוד שאם התאו׳ בלב עוב׳ בלאו הראשון ואם הוסיף לעשו׳ כאשר חשב עובר גם בלאו השני עכ״ל. ועיין המזרחי מה שהשיג על הרמב״ן. ויש ליישב במובן. ודע דבקצת נוסחאות וכן בחומש שעליו פירוש הרמב״ן איתא וְלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרֵיהּ. אבל כנראה מהרמב״ן שהעתקתי הנוסחא אמיתי מִינֵיה:
קריאה במקור
מיני תרגומא על תורה · דברים · פרק 13 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1836
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001857234/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 476465c69c9765e1ee91fcd4070e01e0bb84ade6052af866097717020d7de759