דברים טובים על קהלת · פרק 9 · פסוק 3

אמר הנה אלו לא היה טעם מספיק אל מיתת כל הילודים לא היה תימה מאשר העם לא יחרדו על יום המות כי הלא אדרבה משם יתפקרו להרע באומרם למה ימותו הבלתי ראוים למות על חטא אדם וגם בראות כי כצדיק כרשע כמות זה כן מות זה אך עתה שיש טעם נכון הוא התימה איך טפש כחלב לבם כי לא יחרדו כי יראו מות כי מי יעלה על רוחו שלא ימות גם הוא ויתן אל לבו לשוב ולתקן את אשר עותו וז"א כגונח מלבו הנה זה רע כלומר זה המקרה שאמרתי היא רע כולל בכל אשר נעשה תחת השמש כי אין ניצול זולתי מ"ה שלמעלה מן השמש הוא גלגל יומי הלא הוא כי מקרה אחד לכל הוא המות כלומר ולמה לא ישית איש על לבו כי גם עליו יעבור כוס וגם עכ"ז לב בני האדם מלא רע ולא תמנעם המות ואלו לא היה זה להם כי אם עודם במשבר בנים פחותים מבני י"ג שנה שאין להם אלא לב אחד היא היצה"ר אך אחרי כן בבא היצה"ט יתנו אל לבם אימת מות לתקן עצמם החרשתי אך הנה תחלה בהיות להם לב אחד הוא מלא רע כי היצר לב האדם רע מנעוריו וז"א וגם לב וכו' רע אך הקשה הוא כי גם בהיות להם ב' לבבות יצר הרע ויצ"הט שהוא מי"ג והלאה אז הוללות בלבבם שהוא בזמן היות להם ב' לבבות כנודע ההפרש שבין לב ללבב כי לבב הם ב' יצרים. כי אז יתהוללו ויתגאו כי ימשכו אחר טובות העוה"ז הנקרא הוללות כי יאמרו שחפצים לשמוח בחייהם ואחר מות ילכו אל המתים וז"א בחייהם יחזקו בהוללות ואחריו של המקר' הנזכר אל המתים כי בשמחת חייהם לא ישגיחו אל מה שאחר מות שהולכים אל המתים ולא עם צדיקים אשר הם במותם חיים: