מלבי"ם על ויקרא · קדושים · סימן 112

באש תשרפו אותו ואתהן: אין שורפים רק האשה שלקח בעבירה, ופירוש "אתהן" אחת מהן כמו "ויקבר בערי גלעד", "וכתבתם על מזוזות", "אל ירכתי הספינה". וזה דעת ר' ישמעאל. ובגמ' אומר משום דבלשון יווני קורין לאחת הן, דייק מה שכתב "אתהן" שלא נמצא ריע לו בתנ"ך שמורה על האחת. ומה שלא אמר "אותו ואותה" כי רצה לרמז גם יתר המינים – אשה ובתה, ובת בתה, ואם חמותו, ואם חמיו. ודעת ר' עקיבא "אתהן" – את שתיהן, כי גם מה שכתוב "ויקבר בערי גלעד" דרשו חז"ל (בראשית רבה פרשה ס ויר' פל"ז ומדרש קהלת פסוק "עמל הכסילים") שנשרו איבריו ונקבר בערים רבים, ובמה שכתוב "על מזוזת" הוצרך ללימוד במנחות (דף לד), ובמ"ש "ויקח מאבני המקום" יש דרוש בחולין (דף צא). ומלת "אתהן" דומה למלת "אתהם" שנמצא חמש פעמים בתנ"ך כמו שנמסר במסורה (סוף ויצא, ויחזקאל סימן לד, ודברי הימים א סימן ז) ואין ללמוד ממנו האחדות שאדרבה משמע שפורט יותר את הרבים כמו שכן בכל מלה הבא בביאור, כי "אותן" "אותם" היא הקיצור מן "אתהן" "אתהם". ובסנהדרין (עו:) אמר אביי דמשמעות דורשין איכא בינייהו. לר' עקיבא מרמז במלת "אתהן" אם חמותו אם חמיו. ולרבא חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו. ולשון הברייתא פה כפירוש רבא ור"ל שרמז במלת "אתהן" רק אם שניהן לפנינו ישרף האחת משתיהן שנשא בעבירה, לא אם מתה אשתו.