מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 158

הוא מקריב: בכל מקום שבא מלת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל בא לדייק – אותו הגוף דוקא, לא זולתו. (אם לא במקום שיש איזה גדר הפוך וסתירה). וכמו שפרש"י על פי חז"ל (בר' כד ס) "אחותינו את היי לאלפי רבבה" אותו ברכה שנאמר לאברהם יהי ממך ולא מאשה אחרת.ובמדרש ויקרא רבה (פ"א) "כאשר שמעת אתה ויחי" – אבל אומות העולם שמעו הדיבור ומתו. ודומיהם רבים (כמו שחשבנו באילת השחר כלל רט). וכן מה שכפל פה "הוא מקריב" ולא אמר "אם מן הבקר מקריב" בא לדייק רק הוא, היחיד (או השותפין שגם הם בכלל יחיד בפרשה זאת), לא הציבור. ובאר דאף שבלי זה נדע דהפרשה מדבר ביחיד, היה מקום ללמד מן הדין שיביאו כמו שמביאין עולת בהמה (כמו שהובא (ויקרא נדבה פרשה ג מ"ד)). ואין לומר מנחה תוכיח, דשאני מנחה שגם שותפים אין מביאים אותה (כמו שמובא (ויקרא נדבה פרק י "מ"ה) מן "קרבנו"). ואין לומר עולת העוף תוכיח, דשאני עולת העוף שאינה באה חובת צבור, אבל שלמים שבאים חובת ציבור (שני כבשי עצרת) ושותפים מביאים אותה (כמו שלמד בספרא אמור (אמור פרשה ז)) דומה כעולת בהמה שגם הציבור מביאים אותה. לכן צריך קרא. וצריך עיון הא בספרא (אמור פרשה ז מ"ו) למד לה מלימוד אחר, עיי"ש.