ונכרתה הנפש האוכלת: שם 'נפש' לא יצדק אצל אכילה רק באכילת בשר תאוה - כמו שכתוב "בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר". לא באכילת חלב ודם וחמץ ונבלה שאינו אוכלם מצד התאוה. [ולכן על מה שכתוב "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים" לא דרש מידי, כי זה אוכל באות נפשו. ו'נפש' שגבי דם יתכן מצד שהדם הוא הנפש ועל כן לא תאכל נפש, כמו שבאר שם.] אולם שם 'נפש' הנאמר גבי חלב חמץ ונבלת עוף טהור דרשו לרבות השותה. כי השתיה אינו בכלל אכילה רק אם נפשו מתאות לאכלו בדרך זה - אז רצונו מחשבת אותו כדבר מאכל. הגם שאינו מאכל לגופו, בדרך זה נפשו ותאותו יחשבהו אכילה. וכן דרשו כאן ובחולין (דף קכ.) גבי נבלת עוף טהור וחמץ לרבות השותה. ושם עביד צריכותא בינייהו שבא לאשמועינן שאם הקפה את החלב וגמאו - חייב. ומה שאמר "הנפש" ולא צבור ויתר המאמר – התבאר למעלה (סימן קלב).
קריאה במקור
מלבי"ם על ויקרא · צו · סימן 142
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on Vayikra – Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91611fc3ecf2ff878e46de493146fa2a76f76f53bd6ba794d6b9bdb8bb338cfd