מלבי"ם על ויקרא · צו · סימן 158

זאת משחת אהרן ומשחת בניו: כבר יסדנו (ויקרא סימן קטו) שמצאנו לפעמים ששם הנסמך לסומכים רבים יבא כפול עם כל סומך; כמו: "בפרי בטנך ופרי אדמתך", "בכור שור בכור כשב בכור עז". ולפעמים לא יבא רק פעם אחד כמו "זה קרבן אהרן ובניו", "ונדר אלמנה וגרושה". ודעת חז"ל שכל מקום שהענינים מחולקים יבא השם כפול. ואם כן ממה שכתוב פה "משחת אהרן ומשחת בניו" דריש ר' שמעון שבא לחלקם - שכדאי אהרן לעצמו ובניו לעצמם. [ואזיל בזה לשטתו בכלל הזה שהוא הקשה במנחות (דף סג.) וכי נאמר קרבן קרבן שתי פעמים? - שדבריו בנוים על הכלל הזה כמש"ש]. וכבר בארנו (צו סימן כג) שכל מקום דכתיב מלת "זאת" בא למעט זולתו, עיי"ש בארך. ודריש ר' יהודה מה שכתוב 'זאת משחת אהרן ובניו' דלא יצטרכו משיחה לעתיד לבא. ואין לפרש כפירוש הראשון של הקרבן אהרן דרצונו לומר לעתיד ממש – דהא ר' יהודה עצמו אומר במכלתא דמלואים (משנה ט) והלא הרבה נסים נעשו בו...ובו נמשחו כהנים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא שנאמר "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם". ועל כרחך כפירוש השני שרצונו לומר בזמן בית שני שנגנז השמן והיו הכהנים גדולים מתרבים בבגדים לבד. ועל זה שואל מה אני מקיים "אלה שני בני היצהר" – שהם זרובבל ויהושיע הכהן גדול – דמדקראם "בני היצהר" משמע שנמשחו. ומשיב זה אהרן ודוד שפירושו שהם בני אהרן ודוד שנמשחו. ועיין באבות דר' נתן (פרק לד ד) מפרש זה אהרן ומשיח על לעתיד לבא שמבקשים להחזיר להם גדולתם. וכן פרש"י שם.