והבשר אשר יגע בכל טמא: ה"א הבשר מוסב על הנזכר למעלה - בשר זבח שלמים; אם נטמא לא יאכל. והנה הטומאה תחול גם על ידי משא ואהל ומדוע אמר "אשר יגע" ולא אמר "אשר יטמא"? פירשוהו חז"ל מפני שיש לדון מקל וחומר. שאם נשא טמא בשר קדש – אף שלא נגע בו – יטמאהו מכל שכן מאפר פרה. שאינו נטמא על ידי מגע טבול יום [כמו שלמד בספרי חקת (סימן קכד) מן "ואסף איש טהור"] ובכל זה הטמא מטמאו במשא [כדתנין במסכת פרה (? ?)]. כל שכן בשר קדש שנטמא על ידי טבול יום [כמ"ש במשנה ב' "בכל טמא" - ואפילו במחוסר כפורים] - כל שכן שהטמא יטמאו במשא. לכן אמר רק "אשר יגע".
קריאה במקור
מלבי"ם על ויקרא · צו · סימן 125
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on Vayikra – Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91611fc3ecf2ff878e46de493146fa2a76f76f53bd6ba794d6b9bdb8bb338cfd