מלבי"ם על ויקרא · תזריע · סימן 96

ובשר כי יהיה בו בעורו שחין: לפי דקדוק הלשון היה ראוי שיאמר "ובשר אשר היה בעורו שחין" (א) כי עקר התנאי לנגע הוא מ״ש "והיה במקום השחין שאת" שזה יהיה בעתיד במקום שהיה שם השחין בעבר וא״כ ראוי לספר היות השחין בעבר ושיבא במקומו שאת בעתיד. ולמה אמר "כי יהיה" בלשון עתיד? (ב) כבר בארנו (בסי׳ ב) שבכל פרשת נגעים בא מלת כי תחת מלת אשר ללמד שאין נגע שלפני הדיבור מטמא, כי מלת "כי" מורה על שיהיה כן בעתיד אחר הדבור. אמנם על מה שכתב פה מלת "כי" (ומן הדין ראוי שיבא מלת "אשר היה" להורות על השחין שהיה בו כבר) אינו אלא לומר כן – כי אף שהיה השחין קודם הדיבור, כיון שנולד השאת אחר הדיבור מטמא (וכמו שלמד לקמן סי צח). ופירשו חז"ל שאם יאמר "אשר היה בו שחין ונרפא" נאמר שנרפא לגמרי עד שנעשה צלקת, כל אשר היה בו שחין בזמן עבר, יטמא. לכן אמר "כי יהיה בו שחין ונרפא" שהגם שנרפא צריך שיהיה גם השחין במציאות שזה מורה העתיד עם מלת "כי" ובהכרח פירוש "נרפא" שנרפא קצת עד שאין השחין מורד ומעלה ליחה ובכל זאת לא נרפא לגמרי ועדיין יש בו שחין גם כן. וכן אמר למטה "צרבת השחין הוא" כמו שיבואר שם. ודרוש כזה בא (בפ"ז מ"ג) גבי מכוה ועי' באה"ש כלל מ"ה