מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 276

וכפר עליו: זה כתוב פה, ושנוי בחטאת שעירה (ויקרא ד, לא), ומשולש בחטאת כשבה (שם ד, לה). ומצאנו שבמקום שנזכר הפעל ושם הפועל ומלה רומזת על גוף הפעול כמו אותו, עליו, לו, אליו וכדומה - לפעמים תקדים המלה לפני שם הפועל ולפעמים תבא אחריו כמו: "ויאמר להם אלקים" (בראשית א כח), "ויאמר לו השם" (שם ד יט), "ויאמר לה מלאך השם" (שם טז יט י יא), "ויאמר אליו העבד" (שם כד ה). "ויאמר לוט אליהם" (שם יט יח), "ויאמר ה' לה" (שם כה יג), "ויאמר משה אליהם" (שמות טז יט), "על כן באה עלינו הצרה הזאת" (בראשית מ״ב:כ״א), "כי באה צעקתו אליו" (שמואל ח ט), "והקטיר אותו הכהן" (ויקרא א יז), "והקטיר הכהן אותם" (שם ד לה), וכדומה. והכלל בזה שתמיד יקדים את המלה העיקרית ויאחר את הטפל, וכמו שכתבנו באילת השחר (פרק כא). ולכן במה שכתב ג' פעמים "וכפר עליו הכהן" דריש בספרא ג' דרשות המיוחדים על מלת "עליו" שהיא עיקר וקודם במאמר. והוא: (א) "וכפר עליו" שתהיה כפרה לשמו (ר"ל שלא ישחט בשינוי בעלים. וכמ"ש בזבחים (דף ז.). ודריש זה מן "וכפר עליו" שגבי נשיא שלרבותא - אף על גב דנשיא שעיר, ויחיד שעירה או כשבה. וכמ"ש ב(דף ט:) חטאת חלב שנשחט על מי שמחויב חטאת עכו"ם, וכפרש"י שם. ומיושב מה שילה"ק על פי דברי התוס' (דף ז:) ד"ה מהשלמים). (ב) "וכפר עליו" לבדו, ולא יערב דמי חטאת שנים כאחד (דמה שמובא בתוספתא (פרק ח דזבחים) חטאת יחיד שנתערבה זו בזה הוא בדיעבד). (ג) "וכפר עליו" דגבי כשבה שמיותר מורה שהכהן יכול לכפר על עצמו; שמלת "לו", "אליו", "עליו" יבואו לפעמים לציין פעל החוזר שפועל לעצמו כמו "לך לך", "עשה לך", "והבאתי עלי קללה", "ונשא השעיר עליו". וכן "וכפר עליו" פירושו על עצמו. ודרושים האלו נשנו שנית לקמן (פרק י מ"ח) גבי חטאת שעירה וזה לאות שמג' פעמים "וכפר עליו" דריש.