מלבי"ם על ויקרא · מצורע · סימן 151

וכבס בגדיו ורחץ בשרו: בכל מקום כתוב "ורחץ במים" סתם לבד בשמונה מקומות בספר ויקרא כתוב "ורחץ בשרו" וכולהו לדרשא: (א) מ"ש במצורע (יד ט) "וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים" ודריש בספרא (שם פרק א משנה ט) שבא ללמד שאין מצורע טעון מים חיים וכמו שכתבנו שמה (סימן לב) ור"ל ממ"ש הלשון שוה בזב ובמצורע בשניהם גתוב "ורחץ בשרו" וכתוב בזב "מים חיים" ובמצורע "במים" מבואר דמצורע אינו צריך מים חיים) וזה כוונת (משנה ט) וצ"ל ת"ל ורחץ בשרו במים (ב) מ"ש פה "וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים" בא לדרוש (שבסוף משנה ח) שאין כליו טעונים מים חיים ולכן הבדיל במלת "בשרו" (ג, ד) מ"ש בפרשה אחרי (טז כו, ושם כח) שני פעמים "יכבס בגדיו ורחץ את השרו" דרש פה (במשנה ז) להקיש כיבוס בגדים לרחיצת בשרו שיהיה בנקיות והוא הדין שלא יהיה דבר חוצץ בין כליו למים כמו שהדין בבשרו וקיצר כי הם שני לימודים. (ה) מ"ש בשכבת זרע (לקמן פסוק טז) "ורחץ במים את כל בשרו" דרש לקמן (פרק ו משנה ג) מים שכל גופו עולה בהם. (ו) מ"ש אחרי (טז ד) "ורחץ במים את בשרו" דרשו (סוכה ו) שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו למים, וכן הילקוט (רמז תקעו) הביאו על פסוק זה (וצריך להגיה שם "ורחץ במים את בשרו") והזית רענן הרבה לתמוה שם עיי"ש ובמה שכתבנו הדבר נכון (ז) מ"ש בפר' אמור (כב ו) כי אם רחץ בשרו במים דרש בספרא (שם פ"ד משנה ז) שלא יהא מרחיץ אבר אבר (ח) מ"ש אחרי (יז יז) ובשרו לא ירחץ דריש בספרא (שם פרק יב משנה יג) ללמד דעל כיבוס בגדיו אינו ענוש כרת עיי"ש. ומ"ש בפר' אחרי (טז כד) "ורחץ בשרו במים במקום קדוש" אינו ענין לכאן שזה נדרש על קידוש ידים כמ"ש בספרא שם וביומא (דף עא) (וחוץ מזה נמצא עוד ב' פעמים "וכבס בגדיו ורחץ בשרו" בפרשת חוקת ובאר שם בספרי דא' בא להקיש מה אדם בראוי לו אף כלים טובלים בראוי להם, והשני ידרוש לו שבא להיקש שגם בכלים יביא במים כאחד כמו בבשרו.)