ונתן אותו לכהן: כבר בארנו באילת השחר (כלל קנא) כי כל מקום שבאו שני פעלים זה אחרי זה באופן שהפעל השני משלים וגומר את פעולת הפעל הראשון יבא הפעל השני בלא כינוי. וכן הוא תמיד בפעל 'ונתן' שבא אחר פעל הקודם לו כמו "והשיב את אשמו..ונתן לאשר אשם לו" (במדבר ה׳:ז׳), "ולקח את שער ראשו..ונתן על האש" (שם ו), "ולקח את הזרוע..ונתן על כפי הנזיר" (שם), "שלף איש נעלו ונתן לרעהו" (רות ד׳:ז׳), "ואת שדותיכם יקח ונתן לעבדיו" (שמואל א ח׳:י״ד). וכן הרבה. שלא כתב "ונתן אותו". ומדוע אמר פה "ונתן אותו"? דרשו חז"ל שבא למעט רק אותו, לא זולתו. וממעט חמש חטאות מתות (כדתנן ריש פ"ג דמעילה) שאין בהם מעילה.
קריאה במקור
מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 355
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on Vayikra – Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91611fc3ecf2ff878e46de493146fa2a76f76f53bd6ba794d6b9bdb8bb338cfd