הוא מקריב: כבר בארתי (למעלה סימן קנח) שמה שכתוב "אם מן הבקר הוא מקריב" בא לדייק – רק הוא, היחיד או השותפין, לא הצבור. ושם בארתי יסוד הדרוש הזה וטעמו. ואמר זה בבן הצאן שנית למעט צבור דהוה אמינא דאף שאין מביאין שלמים נדבה מבן הבקר – דלא משכחת ליה שלמים בצבור; יביאו מבן צאן דמשכחת ביה שלמים בצבור בכבשי עצרת שמביאין אותם חובה, והוא הדין שיביאו נדבה. ובודאי יש גם כן איזה סברה לטעות בהפך – שאף שאין מביאין מן הצאן יביאו שלמים מן הבקר דאתרבי בנסכים או סברה אחרת, דאי לאו כן קשה – לכתוב בבן צאן וליתי בן בקר מיניה.
קריאה במקור
מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 180
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on Vayikra – Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91611fc3ecf2ff878e46de493146fa2a76f76f53bd6ba794d6b9bdb8bb338cfd