מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 215

[הערה: איך דרש ממלת "אותו" שני מיעוטים?]
והביא אותו אל אהל מועד: כבר בארתי (באילת השחר כלל קנ) שבכל מקום שיציין גוף הפעול על ידי כינוי הדבוק אל מלת "את" (אחר שהיה די באות הכינוי לבד) על כרחנו יבא למעט איזה דבר - רק אותו, לא זולתו. שמלת "את" תופס גוף הפעול ביחוד. זאת שנית שמנו חק (למעלה סימן פה) ששני פעלים הבאים זה אחרי זה שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעול הראשון, יבא הפעול השני בלא כינוי. וכן פעל "והביא" שמשלים פעולת פעל "ולקח" היה צריך ליכתב בלא כינוי כמו שבארתי (בסימן פה). וכל מקום שבא הכינוי בא למעט איזה דבר. ואם כן יש פה שני מיעוטים. (א) כינוי הוי"ו. (ב) מלת "או" שהכינוי דבק אליו. ובכל מקום שבא כזאת נדרש לשני דרשות כמ"ש (באילת השחר כלל קנא). ודרש: (א) למעט דם הפסול כגון יוצא ולן וכדומה (ב) למעט קרבן כהן משיח על עכו"ם שמביא שעירה שלא יזה ממנו בפנים. שלא תאמר שנילוף מצבור דדם שעירי עכו"ם נכנס לפנים, קמ"ל.