מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 258

מכל מצות ה' אלקיו: אחרי העיון ראיתי שלא נמצא שם "אלקים" לכינוי אל היחיד רק – או שידבר כן אל הכלל או אל יחיד שהיה מיוחד בקורבה לאלקים מזולתו כמו הנזיר והכהן גדול והנביא; כמו "כי נזר אלקיו על ראשו", "שמן משחת אלקיו עליו", וכדומה. וזולת זה לא נמצא שידברו כן לשר, וכל שכן להדיוט; רק אל המלך לבדו שהיו רגילים ליחס אליו האלהות בכינוי: "ויתחזק דוד בה' אלקיו" (שמואל א ל׳:ו׳), "ויקרא אסא אל ה' אלקיו" (דה"ב, טו), ודומיהם הרבה. אבל אל שר ומושל לא דברו כן (רק אם בא על הכוונה להוציא אלהים אחרים במקום שהמדבר מאמין באלהים אחרים). ועיין מה שכתבנו אמור (סימן לב). מזה תראה איך השכילו חז"ל בספרא (מובא בהוריות דף י) ממה שכתוב "מצות ה' אלקיו" שמדבר במלך לבדו, לא בנשיא שבט; שלא בא עליו לשון זה בשום מקום. ולכן תפסו פסוק "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו" שמזה נוציא שידבר בשם אלהות בכינוי אל המלך אף בשאינו מאנשי הרוח ככהן גדול ונזיר ונביא דהא אמר שילמד ליראה ה' - שעדיין אין היראה קנין אצלו. וכן פה מדבר בשעבר על המצוה ובזה לא יתכן ליחס אליו שם "אלקים" מצד הנבואה והקדושה, רק מצד שהוא מלך.