מלבי"ם על ויקרא · שמיני · סימן 78

קשקשת: לדעת התנא קמא היא שם היחיד כמו "צנצנת". ודעת ר' יהודה שהיא שם הקיבוץ ולכן נכפל בו פ"א ולמ"ד הפעל. ושם היחיד 'קשקש'. וראייתו דאם היה שם יחיד על משקל נקבה היה ראוי להיות ברבים – קשקשות – כמו מן עטֶרת מִגְבַעת בהֶרֶת ברבים עטרות מגבעות בהרות. וממה שבא שם "קשקשים" בלשון זכרים – מוכח דשם היחיד 'קשקש'/ כמו מן 'גרגר - גרגרים' נמצא שם 'גרגרת' שהיא שם הקיבוץ מכמה גרגרים וחוליות. ואמר אף על פי שאין ראיה לדבר – כי מצאנו 'גחלת' 'שבולת' שבא ברבים במשקל זכרים [שבלים , גחלים] – ומכל מקום זכר לדבר, כי אלה באו דרך זרות. ובשם כסמת שבא ברבים – "דוחן וכֻסְמִים" (יחזקאל, ד) כתב הרד"ק (מכלול דף קפ) שיש לפרש שהא' מן כסמים כסם וקבוץ כֻסֶמֶת כֻסָמות. ובזה יש לפרש דהרבים מן 'קשקשת' היא באמת 'קשקשות' והיחיד מן "שריון קשקשים" הוא 'קשקש'. ולכן אמר שהיא רק זכר לדבר. ומה שאמר ר' יוסי בן דורמסקית מובא בחולין (דף סז:). ופירש הערוך דבא לומר בל נטעה ממה שכתוב "לויתן נחש בריח" שהוא דג טמא.