מלבי"ם על ויקרא · צו · סימן 52

וכל מנחת כהן: בספרא (מובא בסוטה דף כג:) אומר דכהנת אינה בכלל כהן. וכן בספרא אמור (אמור פרשה ה) על "וכהן כי יקנה נפש" מצריך ריבוי על כהנת. אמנם בחולין (דף קלא:) עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא. איתביה רבא לעולא..."וכל מנחת כהן" הא מנחת כהנת נאכלת. אמר ליה מטונך אהרן ובניו כתובים בפרשה דבי ר' ישמעאל תנא כהן ולא כהנת וילמד סתום מן המפורש. דבי ראב"י תנא כהן ואפילו כהנת. הוה מיעוט אחר מיעוט נראה פירושו דשם 'כהן' לא מצאנוהו בלשון נקבה, ולפי זה יש לומר שהוא שם היחוס אל מי שהוא מזרע אהרן וגם כהנת בכלל. והראיה דכתיב "כל זכר בכהנים". ואמרו "אל הכהנים בני אהרן" - ולא בנות אהרן אבל משם 'כהנים' לא ממעטי. ובקידושין (דף לו.) המליקות וכולי א"נ בנשים כתיב ומלק והקטיר אתקיש מליקה להקטרה – ולמה לא מעט כולם משום דכתיב "הכהן"? ועל כרחך דכהנת בכלל כהן. וכן כתב בתוספות רי"ד שם. וזה דעת עולא דרק גבי מנחה אמר "ולא כהנת" משום דכתיב "זה קרבן אהרן ובניו". וכן בירושלמי סוטה מקשה על מ"ש "מנחת כהן" ולא כהנת: והכתיב "וכהן כי יקנה נפש"! אלא מעתה ולא כהנת! א"ל והכהן המשיח תחתיו מבניו מי שבנו עומד תחתיו. וכן ס"ל גם לר"י ור' אליעזר בן יעקב. רק דהם סבירא להו דיש ללמוד מן מנחה למקום אחר להוציא כהנת (ולכן הוצרך הספרא ריבוי על "וכהן כי יקנה נפש"). וסבירא ליה לר"י דלכן גם במתנות אין כהנת בכלל דילמד סתום מן המפורש. וראב"י סבירא ליה דבמתנות יש מיעוט אחר מיעוט. כ"נ.