מלבי"ם על ויקרא · צו · סימן 105

חלות לחם חמץ: כל חלה היא לחם, ולא כל 'לחם' היא 'חלה'. כי שם 'לחם' כולל כל דבר שהוא מזון לאדם ושם 'חלה' מתאר צורת הלחם ותמונתו העגולה. ששורש חל מורה על הסביבות כמו שכתב הרש"ף [=ר' שלמה פפנהים] בי"ש [=יריעות שלמה] (חלק א דף ג'). ולפי זה בכל מקום דכתיב "חלת לחם" פירושו לחם חלה והוא מן השמות שיקדים התואר אל המתואר כמו "עמים רבים", "משנה כסף". אולם פה אי אפשר לפרש כן אחר ש"חמץ" הוא תואר אל "לחם" – ממילא 'לחם' הוא מתואר נסמך על 'חמץ' ובזה אי אפשר שיכתב מתואר עם תואר שלו שלא במקומו [כמו שבארתי כלל זה בסדר ויקרא (סימן קנא) בפסוק "אביב קלוי באש גרש"]. מזה הכריחו רבותינו בספרא (מובא במנחות דף עח) שמלת "לחם" הוא תואר אל "חלה". ולפי זה אי אפשר שיתאר אותו מצד עצם מובנו (שהסוג לא יתאר את הבדלו). רק מתאר אותו מצד ההבדל השני שבין 'לחם' ובין 'חלה'; ש'חלה' יקרא גם בעודו עיסה, כל שעשאו בצורה העגולות (כמ"ש למעלה), ו'לחם' לא נקרא עד שנאפה וקרמו פניו בתנור שראוי למאכל. ופירוש "חלות לחם" – חלה אפויה. וזהו שאמר מלמד שאין הלחם מתקדש וכולי.