מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 281

נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ: כבר כתבתי (בסימן רעט) שבא הכתוב מסורס. שהיה צריך לומר "ואם נפש אחת מעם הארץ תחטא". ודריש לה שמה שכתוב "מעם הארץ" הוא נשוא המאמר בכללו; שנפש אשר תחטא צריך שתהיה מעם הארץ, לא מומר שנבדל מן העם. וכן דרש למעלה (סימן יא) על "אדם כי יקריב מכם" – פרט למומר. שממה שלא אמר "אדם מכם כי יקריב" דריש אדם כי יקריב יהיה מכם. ושם הבאתי דרושים רבים כמו אלה (בסימן הנ"ל). וכבר כתבתי (בסימן רעט) שדרש מזה שם דרשה אחרת אך סתמא דספרא שהוא ר' יהודה דסבירא ליה יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור, לדידיה אין צריך לדרשה דשם. ור' שמעון לשטתו דסבר דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב (וכמו שמבואר בשבת (דף צג.) לגירסת רש"י שם) וצריך הסירוס לדרוש "מעם הארץ" – אפילו רובו ואפילו כולו ולמד למעט מומר ממה שכתוב "אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע" – שרק אם הידיעה חִדֵש אצלו חרטה ותשובה כמו שאמרו "או הודע" – לא המומר שאינו יושב מידיעתה. [מגירסת הספרא "היושב" משמע שדרש מן "בשגגה" שפירושו לא אם היה עושה זאת גם במזיד. ובגמרא (שבת (דף סט.), הוריות (דף ב.) (דף יא.), חולין (דף ה:), יומא (דף פ.)) גריס "השב מידיעתו" ודריש מן "או הודע" כמו שכתבנו.] ובגמרא (דף ה:) אמר מאי בינייהו? מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו.