מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 111

והנורת מן המנחה: כבר בארנו (סימן ל ובאילת השחר פרק טו) שאין דרך הלשון לחזור את השם בכל פעם, רק יזכירהו תמיד על ידי כינוי. והיה לו לאמר "והנותרת ממנה", כמו שכתב בפר' צו; ולמה אמר במנחת סולת ובמנחת מרחשת (ויקרא ב, י) "והנותרת מן המנחה"? דרשו חז"ל שמה שכתב במנחת סולת "והנותרת מן המנחה" בא ללמד שתהיה המנחה שלימה, שאם יאמר "הנותרת ממנה" יהיה משמע כל שנותר, אף שחסרו שירים אחר קמיצה; לזה אמר שצריך שיהיה הנותרת מן המנחה עצמה, ולא הנותר מן הנותר. וגם ה' הידיעה מורה הנותר מן המנחה – כפי שהיתה בתחלה. [כן אומר במנחות (דף ט:) אמר זעירא "הנותרת" (פירוש: "מן המנחה") – ולא הנותרת מן הנותרת. ור' ינאי אמר "מן המנחה" – מנחה שהיתה כבר.ואף על גב שכבר דרוש (ויקרא נדבה פרשה ט מ"ח) "מסלתה" שאם חסר סלתה פסולה – שם דרש לשחסר קודם קמיצה ופה דריש לשחסר בין קמיצה להקטרה שלא יקטיר הקומץ לר"ל או לא יאכל השירים לר"י, כן פירשו במנחות שם] ומה שכתב שנית במנחת מרחשת "והנותרת מן המנחה" בא לדייק שתהיה מן המנחה שנעשית כדינה [כי מבואר אצלינו באילת השחר (כלל קי"ג) שהשם הנשנה יבא לדייק יותר; שתחלה אמר שתהיה המנחה שלמה בשיעורה ובשנית דייק יותר – המנחה הנעשית כהלכתה], לאפוקי אם חסר קומצה ולא הקטיר מן הלבונה כלום.