מלבי"ם על ויקרא · ויקרא · סימן 283

שעירת עזים תמימה: לא באר אם תהיה בת שנתה או יותר. ומצאנו בחטאת מצורע ובחטאת נזיר שאמר "כבשה בת שנתה". וכן בחטאת עכו"ם אמר "עז בת שנתה". אבל אי אפשר ללמוד משם מבנין אב שהם נבדלים: חטאת מצורע טעונה נסכים, וחטאת נזיר יש עמה דמים אחרים- עולה ושלמים (והוא הדין במצורע יש דמים אחרים רק שנקט גם ההבדל בין מצורע ונזיר שלכן כתוב במצורע "בת שנתה" בפני עצמה), וחטאת עכו"ם קבוע - שעירה לבד (מה שאין כן חטאת יחיד אינה קבוע שיכול להביא גם כשבה). לכן למד זה ממה שכתוב בחטאת עכו"ם "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" ושרמז שהתורה השוותה חוקיה בכל מקום וכמו שפירש שם שיהיה החטאת בת שנתה כן נלמד סתום מן המפורש. ולא תוכל לומר שרק הדיוט העושה שמביא שעירה דהא אמר "לעושה" שכולל כל עושה שיהיה. (וזהו שאמר "לעושה" – לרבות שעיר נשיא). ולא תוכל לומר רק יחיד העושה דהא אמר "תורה אחת יהיה לכם" שדבר אל הרבים והיחיד (וכמ"ש כלל זה באילת השחר (כלל קסא). וזהו שאמר "לכם" – לרבות שעירי עכו"ם). ולא תוכל לומר שרק לעושים בשגגה דהא אמר '"תורה אחת יהיה לכם" שבזה המאמר מחולק לשני משפטים: (א) "תורה אחת יהיה לכם" (ב) 'תורה אחת לעושה בשגגה', ואם כן כולל שכל שעירי חטאת אף שעירי רגלים יהיה לכם תורה אחת. וכמו שאמר בעכו"ם "עז בת שנתה" כן יהיו כל השעירים בני שנתן (וזהו שאמר "יהיה" – לרבות שעירי רגלים). וזהו שאמר בספרי (פר' שלח) "עז בת שנתה" – בנין אב כל מקום שנאמר "עז" צריך שתהיה בת שנתה. והוא הדין בחטאת עולה ויורד. והנה על כשבה אין צריך לימוד מיוחד כי כל מקום שנאמר "כבש" הוא בן שנה שכן בכל מקום שאמרה תורה "כבש" ו"כבשים" פרטה שיהיו בני שנה, וכמו שמובא בפרה (משנה פרה פ"א מ"א). וגם שלשון "כבש" משמע בן שנה, דאחר שנה נקרא "איל". ומה שכתב בחטאת מצורע ונזיר "כשבה בת שנתה" – הוצרך ללמד שלא נחשב לשנה של עולם כמו שיתבאר בפרשת תזריע (סימן כד).