מלבי"ם על ויקרא · אמור · סימן 98

מלחם אביה תאכל: פירשו חז"ל שחוזרת לתרומה ולא לחזה ושוק. וביבמות (דף פז) אמרו בזה כמה למודים: רבינא בר שילא אמר, אמר קרא "היא בתרומת הקדשים לא תאכל" – במורם מן הקדשים. ר"ל שכבר בארנו שבמה שכתב "בתרומת הקדשים" כולל תרומה וחזה ושוק והיה לו לומר פה "תאכל בו" בכינוי. ואמר "מלחם אביה" ולא "מתרומה הקדשים" שהוא חזה ושוק. רב ספרא אמר "מלחם אביה תאכל" – ולא בשר ר"ל בכל הפרשה קראו בשם "קדשים" לפני זה אמר "בתרומה הקדשים" ופה פרט שם "לחם", בודאי בא על צד הדיוק. רב נחמן אמר "מלחם" – ולא כל לחם, פרט לחזה ושוק ר"ל כי פעל "אכל" נקשר תמיד עם "את" או "ב", ואם נקשר עם מ"ם מורה הקצתית כנ"ל (סימן עח) – רק מקצת לחם אביה, לא כולו. ר"פ אמר "לחם אביה" – הקנוי לאביה ר"ל ששם "לחם" יפול גם על האישים מצד שהם "לחם אלקים" כמו שכתוב "את קרבני לחמי" ובכ"מ שמדבר בהם אל הכהן ייחסם אל ה' "את אשי ה' ", "לחם אלקיהם הם מקריבים", "לחם אלקיו יאכל". כי כהנים משולחן גבוה גא זכו ואחר שקראו "לחם אביה" על כרחך מדבר בקדשי הגבול.