[הערה: המפרשים פירשו משום דכתיב חד "המזבחה" על "ומלק והקטיר". ויש אומרים ש"המזבחה" לא מוסב כלל על "ומלק".]
והקריבו הכהן אל המזבח ומלק: לא פורש באיזה מקום מן המזבח ימלוק, אם אצל המזבח או למעלה במקום שמקטיר. וז"ש בספרא (הובא בזבחים דף סה) יכול ימלקנו בין מלמעלה בין מלמטה? אמנם הסברה מחייבת שיהיה במקום ההקטרה שאי לאו כן מה שכתוב "והקריבו אל המזבח" מיותר, דהא בחטאת העוף לא נזכר זאת יען שנעשית למטה. ואם פה קפיד על מקום מיוחד בצד המזבח היה ראוי לבאר כמו שכתב אצל הגשה דמנחה (צו ו) "הקרב אותה לפני ה' אל פני המזבח" וכדומה. ומדכתב סתם ידעינן שהוא עצמו מקום המזבח שהזכיר אחר כך לגבי הקטרה. ואמר בספרא ובזבחים (שם) ובירושלמי ריש יומא המזבח אמור לענין הקטרה ולענין מליקה. מה הקטרה למעלה אף מליקה למעלה. וזה בנוי על שורש חזק שהיה לחז"ל בדרכי ההיקש שבא לפעמים שם או פעל כפול שלא לצורך במאמר אחד כדי להקישם זה לזה (כמו שנתבאר באילת השחר כלל קמד קנט קס). וכן פה כפול שם 'המזבח' שני פעמים להקישם זה לזה, שמה שכתב לענין מליקה "והקריבו אל המזבח" הוא עצמו במקום של המזבח שנזכר לגבי הקטרה שפירושו למעלה. [לא כמו שפירשו המפרשים שמלת "המזבחה" מוסב גם למעלה על מליקה, וזה אינו, כי כלל בלשון שהשם הצדדי הבא במשפט שיש לו שני נשואים יתפרש לרוב על הנשוא הסמוך לו; שאם כן נפרש גם כן "וקמץ משם מלא קומצו והקטיר המזבחה" או "ושסע אותו בכנפיו..והקטיר המזבחה" שהקמיצה והשיסוע יהיו בראש המזבח! והעיקר כמו שפירשתי שמן "והקטיר המזבחה" ידעינן בדרכי ההיקש שגם "והקריבו אל המזבח" פירושו למעלם.] ומה שאמר ודין הוא... – בגמרא לא גרס לא, ויש למחקה מן הספרים שזה לענין הזיה, ומקומו לקמן משנה ז גבי מיצוי.
והקריבו הכהן אל המזבח ומלק: לא פורש באיזה מקום מן המזבח ימלוק, אם אצל המזבח או למעלה במקום שמקטיר. וז"ש בספרא (הובא בזבחים דף סה) יכול ימלקנו בין מלמעלה בין מלמטה? אמנם הסברה מחייבת שיהיה במקום ההקטרה שאי לאו כן מה שכתוב "והקריבו אל המזבח" מיותר, דהא בחטאת העוף לא נזכר זאת יען שנעשית למטה. ואם פה קפיד על מקום מיוחד בצד המזבח היה ראוי לבאר כמו שכתב אצל הגשה דמנחה (צו ו) "הקרב אותה לפני ה' אל פני המזבח" וכדומה. ומדכתב סתם ידעינן שהוא עצמו מקום המזבח שהזכיר אחר כך לגבי הקטרה. ואמר בספרא ובזבחים (שם) ובירושלמי ריש יומא המזבח אמור לענין הקטרה ולענין מליקה. מה הקטרה למעלה אף מליקה למעלה. וזה בנוי על שורש חזק שהיה לחז"ל בדרכי ההיקש שבא לפעמים שם או פעל כפול שלא לצורך במאמר אחד כדי להקישם זה לזה (כמו שנתבאר באילת השחר כלל קמד קנט קס). וכן פה כפול שם 'המזבח' שני פעמים להקישם זה לזה, שמה שכתב לענין מליקה "והקריבו אל המזבח" הוא עצמו במקום של המזבח שנזכר לגבי הקטרה שפירושו למעלה. [לא כמו שפירשו המפרשים שמלת "המזבחה" מוסב גם למעלה על מליקה, וזה אינו, כי כלל בלשון שהשם הצדדי הבא במשפט שיש לו שני נשואים יתפרש לרוב על הנשוא הסמוך לו; שאם כן נפרש גם כן "וקמץ משם מלא קומצו והקטיר המזבחה" או "ושסע אותו בכנפיו..והקטיר המזבחה" שהקמיצה והשיסוע יהיו בראש המזבח! והעיקר כמו שפירשתי שמן "והקטיר המזבחה" ידעינן בדרכי ההיקש שגם "והקריבו אל המזבח" פירושו למעלם.] ומה שאמר ודין הוא... – בגמרא לא גרס לא, ויש למחקה מן הספרים שזה לענין הזיה, ומקומו לקמן משנה ז גבי מיצוי.