ואיש כי יאכל קדש בשגגה: בכל מקום שאומר "איש" מוציא קטן [כמו שבארנו בתורה אור ויקרא סימן י]. ומ"ש יכול שאני מוציא בן ט' פירושו יכול שאוציא אותו מכלל קטן כמו שהוא לגבי עריות דשם הלכה ופה אינו בכלל איש והוא קטן ופטור. ומ"ש אין אכילה פחותה מכזית התבאר פר' צו (סימן לא). ובפסחים (דף לב) יש פלוגתא בזה. ומ"ש "כי יאכל קדש" פירושו תרומה, וכמו שהתבאר למעלה (סימן צח). ומ"ש "בשגגה" – פרט למזיד דבמזיד ולא התרו ביה משלם קרן לבד (כמ"ש בפרק ז דתרומות) ובהתרו ביה פטור לגמרי וכמ"ש הרע"ב שם, ועיין בירושלמי שם. ומ"ש ר' יוסי, הנה מבואר בריש מעילה דאין מעילה בקדשי קדשים לאחר זריקת דמים. וטעמו שאמר שיקחו בדמיו שלמים לא ידעתי.
קריאה במקור
מלבי"ם על ויקרא · אמור · סימן 100
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on Vayikra – Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91611fc3ecf2ff878e46de493146fa2a76f76f53bd6ba794d6b9bdb8bb338cfd