וכל משקה אשר ישתה: דעת ר' יהודה שהדם לא היה בכלל משקה, רק על ידי שאומר "אשר ישתה" מרבה אותו דמצאנו בו שתיה – "מנחל בדרך ישתה". ודעת ר' אליעזר ש"אשר ישתה" מוצא משקה סרוח. וחכמים השיבו לו שאין משקים עולים מטומאתם על ידי הסורחן וכמו שהביא הרמב""ם (פ"ב מהל' ט"א ה"כא) משקה שנטמא ואחר כך נסרח הרי הוא בטומאתו שאין המשקה יוצא על ידי הכלב לעולם. והראב"ד השיגו שאפילו לכתחלה מקבלים טומאה. ועיין בכסף משנה שם. ויש לבאר דבר זה בדברי הירושלמי (פרק יא דתרומות) רק שאין כאן מקום להאריך בזה.
קריאה במקור
מלבי"ם על ויקרא · שמיני · סימן 137
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on Vayikra – Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91611fc3ecf2ff878e46de493146fa2a76f76f53bd6ba794d6b9bdb8bb338cfd