[הערה: מה ראה פה לדרוש הנכפל בבקר וצאן ובמה שהצריך שני פעמים זכר למעט טו"א יש קושיות רבות ממקומות שונים שמעטם מפעם אחד שכתוב זכר כמו שנבאר בפנים]
זכר: דע שדיני עולה הוכפלו בבן בקר ובן צאן, אין הבדל בין עולת בקר ובין עולת צאן בשום דבר. והיה יכול לכתוב "אם עולה קרבנו מן הבקר או מן הצאן זכר תמים יקריבנו" – לא לשנות כל הפרשה של עולת הצאן בחנם. וכשנדמה שני הפרשיות נמצא כמה דברים מדיני עולה שכתובים בשניהם בשוה כמו: "זכר תמים יקריבנו", "על המזבח סביב", "ונתח אותו לנתחיו", "על העצים אשר על האש אשר על המזבח" ומצאנו דברים שנכתבו בבן בקר ולא בבן צאן והם: סמיכה, וקבלת הדם, והפשט, ונתינת אש על המזבח. ומצאנו דברים בבן צאן ולא בבן בקר כמו שחיטה בצפון. ומצאנו דברים שנכתבו בשניהם אבל בשינוי; אם בשינוי לשון: בעולת בקר כתוב "וזרקו את הדם", ובעולת צאן כתוב "וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו". בעולת בקר כתיב "וקרבו וכרעיו", ובעולת צאן כתיב "והקרב והכרעים". אם בשינוי סדר: בעולת בקר כתוב "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר", ובעולת צאן כתוב "ונתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם". וכל זה לא נפל במקרה. ומבואר אצלינו תמיד כי רבותינו קבלו שפרשיות כפולות כאלה יחשבו כאילו כתובים ביחד. למשל: אנו מפרשים כאילו פרשת עולת צאן מעורבת עם פרשת עולת בקר (שעל זה אמר וי"ו מוסיף על ענין ראשון כמו שיתבאר בכ"מ) ואנו למדין כאילו כתוב ביחד: "זכר זכר" "תמים תמים" "יקריבנו יקריבנו", וכן כולם. וזה עצה עמוקה מחכמה העליונה לכלול כל תורה שבעל פה בדברים מועטים כי כל דיני עולה הרבים מאד נלמדים משינויים ומכפולים כאלה עד שכפי שמסר לאדון הנביאים פירוש הכתובים בקבלה תמצא כל ההלכות הרבות קבועים בתורת הכתב כמסמרות נטועים, וכמ"ש באילת השחר (פרק כט באורך). ולכן דריש בספרא ממה שכתוב שני פעמים "זכר" שאחד צריך לגופיה – זכר ולא נקבה – ומה שכפל עוד זכר בעולת הצאן בא למעט טומטום ואנדרוגנוס. מבואר שדעת הספרא דמחד "זכר" אי אפשר למעט טומטום ואנדרוגנוס כי בצד ההרחבה יכלול שם "זכר" גם טומטום ואנדרוגנוס כי הוא ממוצע בין הזכר והנקבה, יש בו גם מעניני הזכר, ונוכל לאמר שהוא בכלל זכר אחר שאינו נקבה, לבד כשכפל שם "זכר" בא לדייק שיהיה זכר בכל פרטיו (שמבואר אצלינו בכ"מ ששם או פעל הנכפל בא להורות שיהיה בדוקא). וכן אמר בבכורות (דף מא:) על ברייתא זאת אי רבנן בתראי – מחד קרא נפקא, דהא בבכור חד זכר כתיב וממעטו כולהו מיניה. ומשני לעולם רבנן בתראי וגבי בכור תרתי קראי כתיבי "הזכר" ו"הזכרים". וכן מה שמובא בספרא פר' ערכין (בחקתי פרשה ג משנה ט) "הזכר" – ולא טומטום ואנדרוגנוס. יכול יהיה בערך אשה? ת"ל "ואם נקבה". מפרש בנדה (דף כח:) דטעמא דכתיב "הזכר..ואם נקבה" (בה' הידיעה) אבל מ"זכר" ו"נקבה" לא ממעט ליה. רוצה לומר כי שם "זכר" יכלול בהרחבה גם אנדרוגניס. [ואין להקשות ממה שמובא בספרא (לקמן פרק יח משנה ב) על מה שכתוב בשלמי צאן "זכר או נקבה" – ולא טומטום ואנדרוגנוס, וכן אמר לקמן (דבורא דחובה פרשה י משנה ה) על מה שכתוב בקרבן עולה ויורד "נקבה מן הצאן..כשבה או שעירת עזים", "נקבה" – ולא טומטום ואנדרוגנוס – הרי שגם מחד "זכר" או "נקבה" ממעט טומטום ואנדרוגנוס! כי שם "זכר או נקבה" מיותר, כי בכל מקום שסימן המין מחובר בו כמו "פר" "פרה" "כבש" "כשבה" שעיר שעירה" – אין צורך לפרש שיהיה זכר או נקבה כמו "איל תמים" (ויקרא ה׳:ט״ו), "כבש בן שנתו לעולה" (שם יב ו, כג יב), "כשבה בת שנתה" (שם יד י, "במדבר ו יד), "עז בת שנתה" (שם טו כז) – ולכן אם פירש בו שיהיה זכר או נקבה על כרחך בא לדרוש כמו שדרש בספרא (ויקרא חובה פרשה ו מ"ו) מה שכתוב בחטאת נשיא "שעיר עזים זכר" (וכן במה שכתוב בחטאת יחיד (ויקרא ד, כח) "שעירת עזים תמימה נקבה" יש בו דרוש (כמ"ש לקמן סימן רסז). וכמ"ש באילת השחר (סימן קע). אבל פה שבא שם הסוג "בקר וצאן" ששוה לזכר ולנקבה, צריך לפרט שיהיה זכר ולא נקבה, כי בלאו הכי כולל זכר ונקבה. (שלכן דריש בספרא פט"ז משנה ח ופי"ח משנה ב) מה שכתוב בשלמי בקר וצאן "זכר ונקבה", וכיון שצריך שם זכר לגופיה אי אפשר למעט אנדרוגנוס.]
זכר: דע שדיני עולה הוכפלו בבן בקר ובן צאן, אין הבדל בין עולת בקר ובין עולת צאן בשום דבר. והיה יכול לכתוב "אם עולה קרבנו מן הבקר או מן הצאן זכר תמים יקריבנו" – לא לשנות כל הפרשה של עולת הצאן בחנם. וכשנדמה שני הפרשיות נמצא כמה דברים מדיני עולה שכתובים בשניהם בשוה כמו: "זכר תמים יקריבנו", "על המזבח סביב", "ונתח אותו לנתחיו", "על העצים אשר על האש אשר על המזבח" ומצאנו דברים שנכתבו בבן בקר ולא בבן צאן והם: סמיכה, וקבלת הדם, והפשט, ונתינת אש על המזבח. ומצאנו דברים בבן צאן ולא בבן בקר כמו שחיטה בצפון. ומצאנו דברים שנכתבו בשניהם אבל בשינוי; אם בשינוי לשון: בעולת בקר כתוב "וזרקו את הדם", ובעולת צאן כתוב "וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו". בעולת בקר כתיב "וקרבו וכרעיו", ובעולת צאן כתיב "והקרב והכרעים". אם בשינוי סדר: בעולת בקר כתוב "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר", ובעולת צאן כתוב "ונתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם". וכל זה לא נפל במקרה. ומבואר אצלינו תמיד כי רבותינו קבלו שפרשיות כפולות כאלה יחשבו כאילו כתובים ביחד. למשל: אנו מפרשים כאילו פרשת עולת צאן מעורבת עם פרשת עולת בקר (שעל זה אמר וי"ו מוסיף על ענין ראשון כמו שיתבאר בכ"מ) ואנו למדין כאילו כתוב ביחד: "זכר זכר" "תמים תמים" "יקריבנו יקריבנו", וכן כולם. וזה עצה עמוקה מחכמה העליונה לכלול כל תורה שבעל פה בדברים מועטים כי כל דיני עולה הרבים מאד נלמדים משינויים ומכפולים כאלה עד שכפי שמסר לאדון הנביאים פירוש הכתובים בקבלה תמצא כל ההלכות הרבות קבועים בתורת הכתב כמסמרות נטועים, וכמ"ש באילת השחר (פרק כט באורך). ולכן דריש בספרא ממה שכתוב שני פעמים "זכר" שאחד צריך לגופיה – זכר ולא נקבה – ומה שכפל עוד זכר בעולת הצאן בא למעט טומטום ואנדרוגנוס. מבואר שדעת הספרא דמחד "זכר" אי אפשר למעט טומטום ואנדרוגנוס כי בצד ההרחבה יכלול שם "זכר" גם טומטום ואנדרוגנוס כי הוא ממוצע בין הזכר והנקבה, יש בו גם מעניני הזכר, ונוכל לאמר שהוא בכלל זכר אחר שאינו נקבה, לבד כשכפל שם "זכר" בא לדייק שיהיה זכר בכל פרטיו (שמבואר אצלינו בכ"מ ששם או פעל הנכפל בא להורות שיהיה בדוקא). וכן אמר בבכורות (דף מא:) על ברייתא זאת אי רבנן בתראי – מחד קרא נפקא, דהא בבכור חד זכר כתיב וממעטו כולהו מיניה. ומשני לעולם רבנן בתראי וגבי בכור תרתי קראי כתיבי "הזכר" ו"הזכרים". וכן מה שמובא בספרא פר' ערכין (בחקתי פרשה ג משנה ט) "הזכר" – ולא טומטום ואנדרוגנוס. יכול יהיה בערך אשה? ת"ל "ואם נקבה". מפרש בנדה (דף כח:) דטעמא דכתיב "הזכר..ואם נקבה" (בה' הידיעה) אבל מ"זכר" ו"נקבה" לא ממעט ליה. רוצה לומר כי שם "זכר" יכלול בהרחבה גם אנדרוגניס. [ואין להקשות ממה שמובא בספרא (לקמן פרק יח משנה ב) על מה שכתוב בשלמי צאן "זכר או נקבה" – ולא טומטום ואנדרוגנוס, וכן אמר לקמן (דבורא דחובה פרשה י משנה ה) על מה שכתוב בקרבן עולה ויורד "נקבה מן הצאן..כשבה או שעירת עזים", "נקבה" – ולא טומטום ואנדרוגנוס – הרי שגם מחד "זכר" או "נקבה" ממעט טומטום ואנדרוגנוס! כי שם "זכר או נקבה" מיותר, כי בכל מקום שסימן המין מחובר בו כמו "פר" "פרה" "כבש" "כשבה" שעיר שעירה" – אין צורך לפרש שיהיה זכר או נקבה כמו "איל תמים" (ויקרא ה׳:ט״ו), "כבש בן שנתו לעולה" (שם יב ו, כג יב), "כשבה בת שנתה" (שם יד י, "במדבר ו יד), "עז בת שנתה" (שם טו כז) – ולכן אם פירש בו שיהיה זכר או נקבה על כרחך בא לדרוש כמו שדרש בספרא (ויקרא חובה פרשה ו מ"ו) מה שכתוב בחטאת נשיא "שעיר עזים זכר" (וכן במה שכתוב בחטאת יחיד (ויקרא ד, כח) "שעירת עזים תמימה נקבה" יש בו דרוש (כמ"ש לקמן סימן רסז). וכמ"ש באילת השחר (סימן קע). אבל פה שבא שם הסוג "בקר וצאן" ששוה לזכר ולנקבה, צריך לפרט שיהיה זכר ולא נקבה, כי בלאו הכי כולל זכר ונקבה. (שלכן דריש בספרא פט"ז משנה ח ופי"ח משנה ב) מה שכתוב בשלמי בקר וצאן "זכר ונקבה", וכיון שצריך שם זכר לגופיה אי אפשר למעט אנדרוגנוס.]