לכל זרעו. כתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בשערי בינה והביאו הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל דף ק"ח ע"א זה הספר מתחיל ויהי ומסיים זרעו גימ' מרדכי היהודי כמספר ויהי זרעו והוא גימ' שדי אמר הקב"ה די לצרתם. והמגילה הזו סוף הנסים שנתנו ליכתב ולכן נרמז זה בהתחלה. וסוף שאין לכתוב עוד וזהו די עכ"ד. ואפשר במ"ש הרב מהר"י ביערת דבש דהכל היו טועים באצטגנינות במזלות בטלמסאות ולכך הוצרך ה' לעשות נסים שלא כדרך טבע להודיעם כי הכל הבל. אך בימי מרדכי ואסתר קבלו התורה ברצון והכירו באחדותו ושאין בלתו לכן לא הוצרכו עוד נסים שלא כדרך הטבע והוא האריך הרבה וזהו קצור תורף דבריו ז"ל וזה רמז ויהי זרעו גימ' שדי שהוא משדד המערכו' לאפוקי חכמת האצטגנינות והכל ממנו יתברך ולכן חתם בזה שדי ורמוז ויהי זרעו להורות כי אנחנו זרע יעקב אשר בם בחר וכאב את בן ירצה ויאמר ה' ובחרת בחיים:
קריאה במקור
נחל אשכול על אסתר · פרק 10 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Nachal Eshkol al Hamesh Megilot, Warsaw, 1889
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156901/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 03004450727462bfa3edd07c41bdfedabe820a1b85779934028c19b220377d65