והכי מוכח בסוגי׳ דחולין דט״ז ב׳ דאוקי רבה הא דתנן לעולם שוחטין כר״י ומתקיף לה רב יוסף האי לעולם שוחטין לעולם שוחטין ואוכלין מיבעי לי׳. ופרש״י כיון דלא כו׳ ודחוק. ולדעתנו ה״פ שהרי לענין שחיטה לא נחלקו ר״י ור״ע מעולם שהי׳ אסור במדבר לתאוה. אלא לאכילה פליגי דלר״ע היו אוכלין גם בשר נחירה. וא״כ עיקר הדיוק אוכלין. והא דלא אוקי באמת כר״ע ומשום שחיטה דבמדבר הי׳ אסור לשחוט. היינו משום קושיא אחריתי דשם:
קריאה במקור
הרחב דבר על ויקרא · פרק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e5f69589b3f2fded89b9bab9d7932b6a53bde4af3ec6204c06e12f70103d8d49