הרחב דבר על ויקרא · פרק 9

והנה בגמ׳ יומא ד״ה אי׳ מנין שאף מקרא פרשה מעכב ת״ל זה הדבר. הרי פירשו חז״ל זה הדבר. הדיבור והפ׳ כאשר היא. וא״כ לא נתבאר המשך המקרא לפי זה אשר צוה ה׳ תעשו. איזה עשיה יש בזה. והמשך הסיום וירא אליכם כבוד ה׳. ונראה עוד ע״פ שפירשנו בס׳ דברים כ״פ משמעות עשיה גבי דברים הוא תיקון הבנת המקרא והפ׳ בדקדוק כל קוץ וקוץ לדרוש ולבאר. זה מיקרי עשי׳ כמו ויעש אלהים את הרקיע. דפירושו שתקנו והעמידו על מתכונתו כמש״כ שם. וכן בס׳ שמות ל״ב ל״ה בביאור המקרא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן יע״ש. והכי שייך תיקון הפ׳ במה שמדקדקים ומעמידים על ביאורה. וכלשון הגמ׳ לענין הלכות בריש פסחים שוינן האי שמעתא כגדי מסנקן. שפירושו במה שביאר השמעתא שהיתה עמומה בידם. כך עשיית דברים משמעו להעמיד דקדוק דבר ה׳ על ביאורם. וכך הזהיר משה בפ׳ דברים ל״ב מ״ו לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. וכמו שביארנו שם ולהלן י״ח ה׳. ובשעה שראה משה רבינו שישראל להוטים לקיים עבודת הקרבנות שצוה אותם ועומדים צפופים ומקוים לראות זה הענין הנפלא של התגלות השכינה. אמר לישראל אם זה הדבר אשר צוה ה׳ תעשו. היינו שתדקדקו הרבה בדבר ה׳ עד שתעמידו דבר ה׳ על מתכונתו כמו שניתנה מסיני. אז וירא אליכם כבוד ה׳. גם בלי הכנה זו של הקרבנות. וכדאי׳ בברכות ספ״ב מתא מחסיא אבירי לב נינהו דחזו יקרא דאוריי׳ תרי זימני בשתא. וכ׳ התוס׳ בשם גאון שהיה עמוד של אש יורד מן השמים ביומי דכלה. ובירושלמי חגיגה והובא בתוס׳ שם די״ז שבהיות ר״א ור״י יושבים וחורזים בד״ת ממקרא לנביאים כו׳ היתה האש מלהטת סביבם באשר שהיו שמחים כנתינתן מסיני. והיינו דבר משה בשעתו: