ראשון לציון על שיר השירים · פרק 1 · פסוק 5

שחורה אני ונאוה כו' להיות כי חתמה דבריה באהבת ה' עד מעמד הר סיני עמד לנגדה מעשה הרע של העגל ויבא האו' לומר היכן היא אהבתך הלא בעודך בחופתך סרחת ושוב אין לך פה לדבר לזה היא משיבה כן לחזק דבריה כי לא אתרע אהבתה באותו מעשה וז"א שחורה אני פי' באמת כי שחורה אני אבל ונאוה כי זהו יופי ונוה שלי ע"ד או' ז"ל לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא שאם חטאו צבור אומר להם כלך אצל צבור שחטאו ועשו תשובה וקבלם ה' א"כ זהו הנוי של ישראל שכל צבור החוטאים אחריהם ימצאו מקום לחזור בתשובה ומהיכן יהיה להם זה אם לא מצד היותי שחורה או יאמר דהגם שאני שחורה ע"י העגל עכ"ז אני נאוה כי לא כל העם עשו העגל שהרי שבט לוי לא עשו העגל ועוד כל שעבדו עגל מתו מהם בחרב מהם במגפה מהם באסכרה והנשארים הדבר מובן שלא עבדוהו וז"א ונאוה או יאמר ע"ד מ"ש בזה"ק כי ערב רב הם שעשו העגל ולא ישראל ולפ"ז ז"א שחורה אני מצד שקבלתי אותם הגרים והם עשו העגל ונקרא על שם הכללות ובזה אני שחורה אבל כפי האמת נאוה אני שלא עשיתי כלום ואו' בנות ירוש' הם שרי האומות אשר הם שומרי ירוש' סביב לה כי ירוש' היא נקו' המרכז לכל העולם ושם הם שומרי החומות כל השרים של מעל' כאו' ז"ל ואו' כאהלי קדר לומר והראיה כי אני נאוה הגם שאני שחורה שהרי אחר מעשה העגל בחר ה' באהלי קדר כבני קדר שעושין אהלים לשבת ולדור בהם כך בחר ה' לדור עמנו באהלים ולהיות כי הם עשו לו יריעות לז"א כיריעות שלמה ואפילו שהטעם הכפל הוא לומר וכי כאהלי קדר הם ראויים להיות יריעות שלמה שהוא מלך שהשלום שלו אין זה אלא מצד האהבה שאני בעיניו נאוה הגם שאני שחורה וזה ל' המדרש בפ' תרומה אמר הקב"ה ראו מה אני מחבר התחתונים שאני שוכן תחת יריעות עזים ע"כ הרי דהמדרש או' בפי' דמה שעשה ה' דבר זה לשכון תחת יריעות עזים הוא מצד אהבתו לכ"י. או יאמר דתמצא אחר שנכנסו ישראל לארץ ויעבדו את הבעלים כו' וכמה אומות היו עומדים עליהם והיו ישר' נכנעים ומעלים מס וא"כ היכן היא אהבתו יתברך עם אמו [עמו] לז"א שחורה אני כו' לומר הגם שאני שחורה הריני נאוה אח"כ כשנבנה בהמ"ק וז"א בנות ירושלים לשון בנין כמו בבנות בזה היה לי הנוי והוסר השחרות כאשר הוסר באהלי קדר שנמחל עון העגל גם בבנין בהמ"ק נמחלו כל העונות שהיו להם או בנות לשון נוי כאלו אמר בנויות ירושלים ואיזהו נוי ירושלים זה בה"מ שיבנה במהרה: