כאשר צוה ה׳ אותו את כל בכור בבני ישראל. כ״ז נראה מיותר. אבל כבר ביארנו בכ״מ. דלשון אשר צוה ה׳ משמעו עפ״י הקבלה שבא אליו לבד מלשון הדבור שהוא תורה שבכתב. והיינו דלבני ישראל שבמאמר ה׳. היה משמעו שנמנה בכלל שבטי ישראל אפי׳ מי שהיתה אמו מהלוים. כמו לבני ראובן. הנמנים אחר אביו בשבט ראובן. אבל בכור בבני ישראל משמעו דהבכורה הוא בבני ישראל. לאפוקי אם האם בת לוי. וכדאי׳ בבכורות דף מ״ז דלויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים וקיי״ל כדמר בריה דר״י דאפילו איעברא מישראל דבפ״ר תלא רחמנא. ומלשון המאמר הייתי אומר שגם אלה יהיו בכלל המנין להחליף קדושת בכורתו על בן לוי. ואע״ג שאם לא יזכה בקלפי בן לוי יהיה פטור מח״ס. מכ״מ יבא להחליף קדושתו על הלוי. מש״ה היה בקבלה כי לא ימנה כי אם את כל בכור בבני ישראל:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 3 · פסוק 42
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2