העמק דבר על במדבר · פרק 31 · פסוק 30

מכל הבהמה. היינו שארי חיות כמש״כ לעיל ט׳. ומשום שלא הגיע המחצית לחמש מאות. מש״ה לא ניתן מהם לאלעזר. וע׳ מש״כ בס׳ בראשית ל״ד כ״ג:

שומרי משמרת משכן ה׳. כבר נתבאר לעיל א׳ נ״ג משמעות זה הלשון. שהם שומרים מה שהי׳ משכן ה׳ משמר בישראל. היינו שהיו עוסקים בתורה. וכמש״כ בס׳ דברים י׳ מקרא ח׳. שבעה״י ניתן ללוים כח פלפולה ש״ת וכדאי׳ במס׳ יבמות דפ״ו דבתחלה ושוטרים הלוים לפניכם. והמה מורים ומדריכים את ישראל ושומרים את ישראל מכל ריב וכל נגע כמו שהי׳ משכן ה׳ שהי׳ בו שכינת ה׳ משמר לישראל. ונכתב פרשה זו שהי׳ לשעה. בתורה. ללמדנו לדורות. שמי שהולך למלחמה ונדרש לתפלה שלא יקרנו רעה ועונש בשעת הסכנה. ה״ז צריך למי שעוסק בעבודה ותפלתו זכה ביותר. מש״ה צוה הקב״ה ליתן מחלק אנשי הצבא לכה״ג שהוא המכפר על ב״י ועוסק בעבודה. עוד זאת פירש הכתוב שלא משום שכרו ומלוי צרכיו ניתן לו. אלא מחויבים ליתן מחלקם מכס לה׳. וחלק גבוה ניתן לקדוש ה׳ העומד לפניו. משא״כ היושבים במנוחה בביתם המה יש להם להפריש מהטוב שמגיע להם חלק לשומרי תורה ועמליה. שבזכות ת״ח המה נשמרים מכל רע ובהם המה מודרכים בהליכות עולם. ע״כ יש להם להפריש כמו מעשר מתבואת הארץ שהוא חול וניתן ללוים. כך ראוי להפריש חלק מכל הטוב לעמלי תורה: